תום-הלב והמישור הנזיקי – הדין
- כחוט השני עוברת בפסיקתו של בית-המשפט העליון הקביעה כי אפילו לא נקשרו בינם יחסים של ייצוג, עשוי עורך-הדין לחוב באחריות כלפי מי שנפגע ממהלך-פעולתו. "עקרונית", כתב כבוד השופט גבריאל בך באחת הפרשות, "אכן קיימת חובת זהירות מסוימת מצד עורך-דין כלפי צדדים אחרים, שאינם מרשיו". השאלה אם יש מקום לקבוע אחריות כזו היא תלוית-נסיבות הואיל ו"זוהי חובה אשר קשה להגדירה בצורה מדויקת וגורפת" (ע"א 2725/91 היינוביץ נ' גלעדי, פ"ד מח(3) 92, 100 (1994)).
המקרים הפרדיגמטיים, שבם שלח עורך-דין את ידו בתרמית או שנטל חלק בניהולו של משא ומתן שלא בתום-לב, הם קלים, יחסית, מבחינתה של הדוקטרינה המשפטית. קל להכיר בגדרם בהטלתה של אחריות על כתפיו של עורך-הדין. אפילו נושא הדבר מחיר, דומה כי ראוי לשלמו. "אין ספק", הוסיף כבוד השופט בך והדגים, "כי צד שלישי יוכל להצליח בתביעה בנזיקין כנגד עורך-דין אשר במהלך משא ומתן בשם מרשו הטעה אותו במתכוון באשר לעובדה מסוימת או ביחס למצב המשפטי החל על העיסקה הנדונה" (שם, בעמ' 100). מורכבת יותר היא שאלת-מציאתו של עורך-הדין אחראי ברשלנות כלפי נפגע שאיננו לקוחו, בגדרה של פעולה אשר ננקטה בשירות-הלקוח. "באופן הדרגתי הורחבה ההכרה בחובת עורך-דין כלפי צדדים אחרים גם על מעשים ומחדלים, אשר לא נעשו בזדון" (שם, שם). בענין עו"ד נחום, לפי נסיבותיו, כתב כבוד הנשיא ברק את המקובץ להלן:
"אפילו נניח שהמשיבים לא היו לקוחותיו של המערער, עדיין נוצרה בנסיבות העניין מערכת יחסים המקימה חובת זהירות כלפיהם. כידוע, תיתכן חבות ברשלנות של עורך-דין גם כלפי מי שאינו לקוחו. השאלה מה מידת החבות, ומתי היא מתגבשת, תלויה בנסיבות העובדתיות של כל מקרה. [ב]מקרה שלפנינו המשיבים לא היו מיוצגים על-ידי עורך-דין אחר. המשיבים נתנו במערער אמון מלא. המערער שלט למעשה בעיצוב המשפטי-עסקי של ההסכם בין המשיבים לבין יהודה. המשיבים, מנגד, היו בעמדה נחותה, והם שמו מבטחם בכישוריו המשפטיים של המערער. הם סמכו על אמינותו, מיומנותו ויושרו" (ע"א 2625/02 הנ"ל, מעמ' 425).
דומים היו דבריה, המקובצים גם הם להלן, של כבוד השופטת טובה שטרסברג-כהן בפרשה אחרת:
"אינני נדרשת להכריע בשאלה אם יש לראות בכהן כמי שמיוצגת על-ידי עורך הדין יחיאל, שכן גם אם אין היא נחשבת לכזו, נמצאת היא במעמד מיוחד כלפיו, המטיל עליו חובת זהירות כלפיה. כהן לא הייתה מיוצגת על-ידי עורך-דין אחר. כהן התחייבה לשלם 'שכר טרחת עורכי הדין הנ'ל'. נאמנות וחובת הזהירות [ב]הפעלת המיומנות המקצועית אינן קמות [לעורך-הדין] כלפי מרשהו בלבד, אלא גם כלפי יריבו וגם כלפי הציבור, קל וחומר כשכהן לא הייתה 'יריב' וגם לא 'ציבור' אלא צד ישיר להסכם. נמצאה היא במצב שבו עורך הדין שאליו פנתה מייצג לקוח פלוני, והיא – כהן – איננה מיוצגת כלל. בנסיבות כאלה נדרשות מעורך הדין מיומנות וזהירות רבות יותר בהצגת העניין, לבל יכשיל במודע או בהיסח דעת נמהר את הצד האחר, כשהוא יכול להניח שזה סומך על אמינותו, יושרו ומיומנותו" (ע"א 1170/91 בכור נ' יחיאל, עו"ד, פ"ד מח(3) 207, 213 (1994). המשפט האחרון הוא ציטוט מדבריו של כבוד השופט לוין בע"א 37/86 לוי הנ"ל, בעמ' 472)).