- קִרבה משפטית מספקת בין עורך-דין לבין נפגע, שאיננו לקוחו, נמצאה לפסיקה במקרים שבם נתקיימו בין השניים יחסים של אמון מיוחד או של הסתמכות ובייחוד כשנלוו להם פערי-כוחות ממשיים. לקִרבה זו סיפקה הפסיקה, כפי שכבר הובא, שורה של שמות: "כאשר עורך הדין מודע לכך כי הרוכש סומך עליו" (ע"א 2725/91 היינוביץ הנ"ל, בעמ' 102); "כשהוא יכול להניח שזה סומך על אמינותו, יושרו ומיומנותו" (ע"א 37/86 לוי הנ"ל, בעמ' 472); "במקרה שבו ברור לעורך-הדין כי הצד השלישי שם בו את מבטחו" (ע"א 6645/00 עו"ד ערד הנ"ל, בעמ' 381); "המשיבים נתנו במערער אמון מלא. המשיבים היו בעמדה נחותה. הם שמו מבטחם בכישוריו המשפטיים של המערער" (ע"א 2625/02 עו"ד נחום הנ"ל, מעמ' 425). מן העבר האחר, "כאשר מדובר בשני צדדים מיוצגים, שוקלת עובדה זו באופן משמעותי נגד הטלת חובת זהירות על עורך דין כלפי צד שכנגד" (ע"א 10362/03 א. ברזני הנ"ל, בפסקה 22 לפסק-דינו של כבוד השופט גרוניס). לאמור, היותו של הנפגע מיוצג מרחיקה אותו, משפטית, מבא-כוחו של הצד שכנגד. אלו הן, אך מובן, דוגמאות. אין הן ממצות. עיקר מצוי בקיומה בין הצדדים של "זיקה משפטית מיוחדת" (ישראל גלעד "על 'הנחות עבודה', אינטואיציה שיפוטית ורציונליוּת בקביעת גדרי האחריות ברשלנות" משפטים כו 295, 322 (1995)), זיקה – שאמנם איננה עולה כדי ייצוגו של הנפגע אך מקורותיה מוצקים דים לחיובו של עורך-הדין בזהירות כלפיו.
- שיקולים של מדיניות משפטית מרחיבים את זווית-המבט הזו. הם מאפשרים להעמיד זה-מול-זה ערכים ואינטרסים מנוגדים, המשמשים יחד בענין הנדון, לרבות כאלה שמשקלם אינו נופל מזה של יחסי-הקִרבה המתוארים. עיקרם של שיקולי-המדיניות נסוב על מעמדו המיוחד של עורך-הדין; על אמות-המידה המצופות ממי, שזהו עיסוקו ועל כוחו למלא בנאמנות את התפקידים, שהטיל עליו משלח-ידו. "התנהגותו של עורך הדין", נפסק, נבחנת לפי "קנה מידה סביר של מקצועיות עריכת הדין" (ע"א 2725/91 היינוביץ הנ"ל, בעמ' 102). הסטנדרט הזה מחמיר מן המוּחל בענינו של מי שאיננו עורך-דין. "עורך הדין עשוי לחוב בחובות של גילוי, אזהרה וחובות אחרות, הנובעות ממעמדו המיוחד כעורך-דין, שלקוחו אינו חב בהם. עורך-דין[,] בשל מעמדו המיוחד[,] חב חבות מסוימת לא רק כלפי לקוחו, אלא גם כלפי צדדים שלישיים" (ע"א 37/86 לוי הנ"ל, בעמ' 472). אין זו החמרה לשם ההחמרה עם מי שהוא עורך-דין. סגולותיו המיוחדות של המקצוע, הכוח הממשי שהוא נותן בידיהם של העוסקים בו ותפקידם החברתי החשוב של המשמשים-בכהונה מצדיקים לראות, בנסיבות המתאימות, בעורכי-הדין סוכנים ראשונים-במעלה של נורמות-התנהלות אשר הדין מבקש לקדם. "עורך דין", הטעים כבוד השופט עמית, "הוא 'מונע נזק' יעיל וזול" (ע"א 7485/10 פנטהאוז רחמני הנ"ל, בפסקה 11 לפסק-דינו).