כל זאת יודע עורך-הדין היטב. הוא יודע היטב, עוד, כי שבועות ארוכים קודם לכן, בחודש יוני 2009, שיגרה החברה המאוחדת לתיירות, בכתב, דרישות לפינויָם של המקרקעין. הוא יודע היטב כי בשתי-הדרישות, שאחת מהן היא מכתב-התראה מעורך-דין, נִּקבו תאריכים קונקרטיים לפינוי, בחודש אוגוסט 2009. הוא יודע זאת היטב, שהרי ביום 7.7.2009 והמשא-ומתן עם התובעת בעיצומו, השיב עורך-הדין בכתב לפניות הללו. "בימים אלה", הוא כתב לבאת-כוחה של הפונָה, "הודעתם אֶת מרשתי כי בכוונתכם להביא לסיום השכירות ולפינוי מרשתי מהמושכר עד ליום 14.8.2009" (הפִּסקה השמינית למכתבו, נספח 19.2 לתצהירי-התובעת).
די והותר "סימני התראה" (ע"א 7485/10 פנטהאוז רחמני הנ"ל, בפסקה 11 לפסק-דינו של כבוד השופט עמית) עמדו, אפוא, לנגד עיניו של עורך-הדין לפי מה שידע. לא נדרשו לו כישורי-"בלש או חוקר פרטי" (שם, שם) כדי להבין כי פער עמוק נמתח בין ציפיותיה של התובעת לבין מה שיכׂלה עובדיה לקיים בהסכם העתיד להיקשר. כל זה, ודבר לא דרבנוֹ לשתף את התובעת במידע על אודותיה של הדרישה הקונקרטית לפינוי, בתאריך שעתיד לחול עוד קודם לתחילתה של שכירות-המִשנה. כל זה, ודבר לא הניע אותו להתריע באוזניה, לכל הפחות על פער בין ציפיותיה, הברורות לו, לבין מציאות-הדברים. כל זה, ודבר לא הניעוֹ לנהוג כ"עורך דין סביר, שעם גילויים של 'סימני התראה' פועל להסרת החשד שהם מעוררים" (ע"א 2599/13 עו"ד הרמן הנ"ל, בפסקה 34).
דבר זה מתקשה הדעת לקבל. אפילו היו הדברים בדיוק כגרסתם העובדתית של הנתבעים, מאום אינו נגרע מן המחדל הזה. הנה הוא מקרה, שבו מחייבים השכל הישר, תחושת-הצדק ושיקולים של מדיניות משפטית נכונה לצַפּות מעורך-דין, אפילו הוא מייצג את פלוני, שלא להשלים עם פח עמוק, המונח בדרכו של אלמוני והלה צועד לקראתו ברגל בוטחת. הנה הוא מקרה, שבו מצופה מעורך-הדין למנוע נזק בטרם יארע. לנסיבות כאלו בדיוק כיוון כבוד השופט בך בהתייחסו, באמת-מידה מחמירה, ל"מקרה של מסתיר עובדה או מידע מטעים או מוטעים", והכוונה היא לעובדיה ולמנהלהּ (ע"א 2725/91 היינוביץ הנ"ל, בעמ' 103). בנסיבות מובהקות כמו אלו שתוארו לעיל עומדת, לדעתי, אחריותו של עורך-הדין כלפי הנפגע בשורה אחת עם חובותיו כלפי לקוחתו. אין האחרונות מוציאות את הראשונה. מה גם שדומני כי עורך-דין, שאיננו חולק עם נפגע התנהלות בלתי-קבילה של לקוחו, העתידה לגרום לסיבוך משפטי, אינו מספק ללקוח הזה אלא שירות-דוב. במקרה כזה אין לדבֵּר באינטרסים נוגדים – של הלקוח ושל הנפגע – שעורך-הדין נדרש למצוא עצמו קרוע בינם ואין הוא יכול לקיימם בכפיפה אחת.