חקירתו הנגדית של מר עזר הוליכתני למסקנה כי לא קם שחר לניסיונו, שכל תכליתו הייתה לבאר כיצד זה נתבע מלוא-ערכו של השיפוץ ולא אך חלק ממנו, לטעון כי התניה הזו לא הפכה לחלק מן ההסכם. שכן, אפילו שלדבריו לא נכונו הנתבעים לכלול את התניה בכתובים, באה-גם-באה עליה הסכמתם של הצדדים על פה. כך עלה מחקירתו הנגדית:
| "ש.
ת.
ש. ת. ש.
ת. |
בפועל אני לא ראיתי בהסכם השכירות סעיף פיצוי, לא פיצוי מוסכם ולא פיצוי מדורג. מדוע לא נחתם אם היה חשש כזה?
היה את זה בעל פה אצל עורך דין ששו[,] שבמידה ותהיה או לפני זה בגלל כל ההתנהלות של ה... אני באתי לשלוש שנים ופתאום 'שנה, שנתיים, שלוש', הרגשתי שאם אני הולך באמת הם יפעילו את החוזה, מישהו יצטרך לשלם בלי להיכנס לתביעות. אני שואל למה זה לא מופיע בסוף בהסכם? הם פשוט לא קיבלו את זה. לא קיבלו את זה ובכל זאת הסכמת לחתום על ההסכם. מה שקרה בפועל. אם חתמתי אז חתמתי" (פרוטוקול, מעמ' 44, ש' 26). |
ובהמשך:
| "ש.
ת.
ש.
ת.
ש.
ת.
ש. ת. ש. ת.
בימ"ש: ת. בימ"ש:
ת. בימ"ש:
ת. בימ"ש:
ת. בימ"ש:
ת.
בימ"ש:
ת.
בימ"ש:
ת. |
עורכת-הדין שייצגה אותך ושלחה את המכתב לנתבעת מדברת פה שאתם הסכמתם על 50 אחוז מסכום ההשקעה ולאחר שנתיים 20 אחוז מסכום ההשקעה. אתה מסכים לדברים של עורכת הדין שלך או אתה לא מסכים או שאתה חוזר בך מהדברים שעורכת הדין שלך כתבה במכתב הזה?
אני אמרתי גם בזיכרון דברים גם אצל עו'ד ששו, שהראיתי שהם כל פעם הם עושים זיגזג, אז אני ביקשתי את [תנית-ה]פיצוי במידה והם ייצאו והם ייאלצו להוציא אותי בתקופה קצרה. היא [עורכת-הדין] הרי בסופו של דבר כתבה את הדברים שלך. אתה באותה נקודת זמן, ה-3/8/2010, הנחת שיש ביניכם בעצם הסכמה שבמידה ותפונה אחרי שנה 50 אחוז מסכום ההשקעה לאחר שנתיים 20 אחוז מההשקעה. הם לא הסכימו בכלל, זה הסיכום שהיה, אבל לא הסכימו. אבל עורכת הדין שלך כתבה את זה כבר אחרי החוזה והיא כתבה בעצם את הדברים שאתה אמרת לה, כלומר ביום 3/8/2010 אתה, באופן סובייקטיבי היית בנקודת מחשבה שבעצם אתה אוחז בהסכם שכעבור שנה אתה תקבל פיצוי על 50 אחוז מההשקעה וכעבור שנתיים רק עבור 20 אחוז מההשקעה. |