זה היה ההסכם בינינו בעל פה, שאני חשבתי שאנשים יכבדו את מה שדיברנו על זה. בגלל זה בא המכתב הזה. ב-3/8 זה מה שאתה חשבת. 2010.
ב-2010 כן. זה הסיכום.
אז מדוע היום אתה תובע את מלוא הסכום?
זה מה שהשקעתי את זה, פשוט אני לא ישבתי [במושכר] את [מלוא] הזמן שלי. המכתב הזה [שוגר] אחרי שאני קיבלתי את צו הפינוי מהוצאה לפועל שאני צריך לפנות את המושכר אז הוצאתי מכתב למר עובדיה ואני ביקשתי לדעת איפה אני עומד ואני כתבתי שסיכמנו שבמידה ומר עובדיה יפר את החוזה הוא יצטרך לשלם לי 50 אחוז מההוצאות.
מתי הסכמתם על הדבר הזה?
בכל, בשיחות שהיו לנו, בפגישות שהיו לנו.
זאת אומרת שמבחינתך ההסכמה הזאת היא חלק מהחוזה שביניכם. גם אם היא לא כתובה.
היא לא כתובה, הם לא הסכימו.
לפי ההבנה שלך היום, היום מה שכתוב במכתב הזה הוא חלק ממה שהוסכם בין הצדדים או שהוא לא חלק ממה שהוסכם, בסופו של דבר, בין הצדדים?
בעיניי? הם לא הסכימו.
אני שואל אותך שוב, צריך לדייק כאן, אם הי[ו] מתי שהוא מחשבה שלך או רצון שלך, שהצד השני לא הסכים לו, אז אין הסכמה. השאלה שאתה נשאלת כעת זה [האם] המרכיב הזה של הפחתה בהחזר השקעות בגין השיפוצים, שמותנית במשך הזמן שאתם יושבים שם ושפוחתת ככל שאתם יושבים שם יותר, האם הדבר הזה היה חלק מההסכמה שביניכם או לא?
כן.
זה היה חלק מההסכמה שביניכם ולפיכך שואל אותך עורך הדין למה בתביעה תבעתם לא לפי הסעיף הזה?
הסעיף הזה הוא בא מרצון שלי לגמור את הדברים גם כשלפני שתבענו נעשתה פגישה בין העורך דין שלי לעורך הדין של התובע.
רק רגע. אדוני. רק רגע. אבל אתה אומר, אדוני, 'זה חלק מההסכמה שלנו'.
זה מה שהסכמנו, כל מה שדובר והוסכם וזה לא נכתב. לא נכתב.
ובכל זאת את התביעה של התובעת, שאתה עומד בראשה, התביעה הזו הוגשה לא על 50 אחוז מהסכום, לא על 20 אחוז מהסכום, אלא על 100 אחוז מהסכום. השאלה היא למה, זאת השאלה.
פשוט אני לא נהניתי מההשקעה שלי, השקעתי המון כסף" (פרוטוקול, מעמ' 49, ש' 1).
חרף אורכם, מן הדברים המקובצים הללו ראיתי להביא בלשונם. זאת, מן הטעם שלאחר שמיעתו של מר עזר מדוכן-העדים, בצירוף-המכתב שכתבה באת-כוחו, נעשה נהיר כי לדדה של התובעת מצאה התּניה בדבר-החזר חלקי של השקעות את מקומה בהסכם שבין הצדדים, אפילו שהיא לא באה בכתב. הניסיון להתנער ממנה, לאחר מעשה, לא נועד אלא להסביר מדוע זה הוגשה התביעה במלוא-ערכן הנטען של ההשקעות, ללא ההפחתה המתחייבת מאותה תניה.