"אמת הדבר, כי מעשיהם של המוכרים כלפי ויינברג גבלו במעשי הטעייה ואפשר שהגיעו אף כדי מעשי מרמה. עם זאת, לויינברג היתה גם אשמה תורמת במציאות הסבוכה אליה נקלעו. ראשית, הם היו אמורים להבין ולצפות מתוך הוראות זכרון הדברים וחוזה המכר כי הדירה שהם מבקשים לרכוש כפופה לזכויות צד שלישי – בין זכויות רשומות ובין זכויות העתידות להירשם. היה עליהם לבדוק ביתר שימת לב את פרטי הדברים לעומקם ולהימנע מהתקשרות בהסכם כל עוד לא תיפרש בפניהם תמונת הנתונים בשלמותה. בהתנהגותם, הם לקחו על עצמם סיכון, ואפשר אף סיכון מחושב" (ע"א 9245/99 ויינברג נ' אריאן, פ"ד נח(4) 769, 793 (2004)).
- אם בדיני-הנזיקין הכלל הוא פשוט יחסית – "אל תזיק" וקשה להצדיק אינטרס של צד אחד להזיק למשנהו; ואם בדיני-החוזים עיקר מצוי בהוראותיו של החוזה ובשאלה עד כמה מייחדות הסכמותיהם של הצדדים, שכבר גובשו ונעשו מחייבות, אחריות לנפגע, הרי שבמישור הטרום-חוזי נראה בעינַי מאזן-האינטרסים שונה. מידה של יריבות בין הצדדים היא יסוד מוסד ברעיון של משא-ומתן לקשירתו של חוזה. אין אנו מצויים בגדרו של אומד-דעת משותף. אין לדעת אם כזה יתגבש בסופו של דבר לכלל הסכמות מחייבות. הדבר הזה מצדיק לדרוש מכל אחד מן הנושאים והנותנים מידה של אחריות-עצמית להיקף-ידיעותיו ואם כרוך בדבר מיצוי של בדיקות – לדרוש את המיצוי הזה. מן העבר האחר, דווקא הדבר הזה מצדיק את תמרוצו של צד, המחזיק במידע חשוב לגבי-קשירתו האפשרית של החוזה, לגלותו לצד השני. שלישית, אפילו משא-ומתן, שלא הביא לקשירתו של חוזה, צריך להיחשב, לפי תפישה מודרנית של הדינים של תום-הלב ושל דיני-החוזים, פעולה שיש בה מידה של שיתופיות בין הצדדים. בלשונו של כבוד השופט אליקים רובינשטיין: "הצדדים למשא ומתן תלויים זה בזה, ולא ניתן להפריד ולומר כי צד אחד הוא האחראי העיקרי לתוצאות" (ע"א 434/07 פרינץ נ' אמירים מושב עובדים של צמחונים וטבעונים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ, בפסקה כ"ז לפסק-דינו (פורסם באתר הרשות השופטת, 14.6.2009)). בצד כל אלה מושפע גם רעיון-האשם התורם בשלב טרום-חוזי מרעיון של מאזן-תוחלות ודומני כי מאזן זה הוא כפול. ראשית, ככל שעלותו של גילוי עצמי היא נמוכה ומחירו של גילוי בידי הצד האחר הוא גבוה, תהא הנטייה להחיל את הדוקטרינה. שנית, ככל שמידתה של הפרת-החובה של תום-לב היא גבוהה ומידתה של ההתרשלות התורמת נמוכה, כך תהא הנטייה לצמצם את תחולתו של רעיון-האשם התורם. אמת, אם בעבר הייתה הנטייה לשלול באורח מוחלט את תחולתה של הדוקטרינה במקרים של הטעיה מכוונת או של תרמית (פרידמן וכהן חוזים א, בעמ' 636), נכונה הפסיקה מן השנים האחרונות להכיר באשם תורם גם במקרים כאלה, כשמכלול-הנסיבות צדד בכך (ע"א 9245/99 ויינברג הנ"ל, בעמ' 793).