"על תניית פיצוי מוסכם אין מניעה להחיל את דיני האשם התורם (להבדיל מעקרון הקטנת הנזק שאינו חל על פיצוי מוסכם). משלא נטען על ידי ה[נתבעת] להפחתת הפיצוי המוסכם ישירות מכוח סעיף 15(א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) התשל'א-1970, איני רואה להידרש לחובה להעלות טענה להפחתת פיצוי מוסכם... ריבית הפיגורים מהווה פיצוי מוסכם שאף הוא ניתן להפחתה בשל אשם תורם, ואף ניתן להפחית את תקופת תחולתו של הפיצוי המוסכם על פי צפיות הצדדים" (ע"א 4553/06 מדינת ישראל, משרד הבינוי והשיכון נ' מי ערד חברה להנדסה פיתוח ובנין בע"מ (בפירוק), בפסקאות 20-18 לפסק-דינו (פורסם באתר הרשות השופטת, 14.10.2010. הסוגריים העגולים הם במקור. ראו, עוד, את ע"א 8506/13 זאבי תקשורת אחזקות בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, בפסקה 43 לפסק-דינו של כבוד השופט דנציגר (פורסם באתר הרשות השופטת, 23.8.2015)).
- נסיבותיו של המקרה שלפנַי מצדיקות, להשקפתי, את ייחוסו של אשם תורם לתובעת בכל אחד משלושת מישורי-האחריות שנקבעה לנתבעים. כמִתקשרת סבירה בהסכם היה עליה, ואף היה בכוחה, לברר פרטים על אודותם של המקרקעין אף אם אלה לא נמסרו לה בידי הנתבעים. בקלות יחסית דומה כי ניתן היה לבדוק מיהם בעלי-המקרקעין, או-אז מתגלה היה הקֶשר של החברה המאוחדת לתיירות ושל דן אליהם. מכאן קצרה הייתה הדרך לברר, עמן או עם הנתבעים, את עמדתן של הבעלים בכל הנוגע לשכירות-המשנה. אילו כך נעשה, כל מקום יש למסקנה כי ידיעה על אודותיה של הדרישה הקונקרטית לפינוי נעשית הייתה נחלתה גם של התובעת. זאת ועוד, קריאה פשוטה, למצעָר של נוסחו האחרון של ההסכם, הייתה מגלה את ההתייחסות לדן בסעיף 13 לוֹ ומאפשרת הייתה, לכל הפחות, להציג לנתבעים את השאלות המתעוררות. בעקבות הדברים האלה, ובמה שרלוונטי לאחריותם של נתבעים 1 ו-2, לכל הפחות יכׂלה להידלק נורה אדומה בכל הנוגע להיקפה של ההשקעה בשיפוצים. משּׂוכרת סבירה מצופה היה כי אם, למצער, היה מתעורר בה חשש לגבי הכוח לנצל את ההשקעות הללו במשך שנים מספר, היא הייתה נותנת את דעתה על מידתן. אילו כך נעשה, הייתה פגיעתם של מצג-השווא ושל היעדר-הגילוי, קודם לקשירת-החוזה, לכל הפחות מתונה יותר. אילו כך נעשה, קטֵנה הייתה תוחלת-הפרתו של ההסכם לאחר שנקשר. ואילו כך נעשה, סיכוי גבוה הוא כי מידתו של הנזק, על ראשיו השונים, הייתה קטנה יותר.
- הערכת-מידתו של האשם התורם והשפעתו על קביעת-הפיצויים אינה ענין פשוט. "על פי רוב", העיר כבוד השופט גרוניס, "אין בידי השופט אמצעי מדויק לקביעת שיעור האשם התורם. חלוקת האחריות בין המזיק לניזוק נעשית על בסיס של הערכה" (ע"א 3214/98 שלוס נ' רגומי (1978) בע"מ, פ"ד נח(4) 445, 458 (2004)). באחת הפרשות עסקה כבוד הנשיאה דורית ביניש באשם תורם בחוזים. לפי קביעתה –