השיפוצים וההתאמות נעשו מול עינֵי [עובדיה] ואף לעיני [עו'ד ששו] שביקר במושכר[.] אף במהלך תקופה זאת לא גילו הנתבעים לתובעת אודות הבעייתיות בהשכרת הנכס.
אף לא אחד מהנתבעים טרח לספר לי, בשום שלב, את מה שהיה ידוע להם כבר אז ואשר נגלה לנו להוותנו בדיעבד – דבר קיומן של דרישות ותביעות לפינוי הנכס מטעם דן, שהחלו לכל המאוחר כבר בחודש אפריל 2009 ואף עלו על הכתב. [עו'ד ששו], שייצג את [עובדיה] בעניין זה, השיב לדרישות פינוי אלו במכתבו [לדן] מיום 7.7.09 ודבר מהללו לא גולה לי ע'י הנתבעים" (פסקאות 11 ו-17 לתצהיר-עדותו הראשית).
מר עזר הוסיף והטעים כי רצונה של התובעת, שיתאפשר לה לשכור את הנכס למשך שנים מספר, היה יסוד במשא-ומתן לקשירתו של ההסכם לשכירות-משנה. "הבהרתי ל[מר עובדיה]", הוא הצהיר, "כי לנוכח ההשקעות האדירות וההתאמות הרבות אותן התובעת צריכה לערוך בנכס, הרי שתקופת השכירות צריכה להיות ממושכת ולכל הפחות ל-3 שנים. בפגישה נוספת, שנערכה במשרדֵי [עו'ד ששו] בהשתתפות [מר עובדיה ועו'ד ששו] הבהרתי לנוכחים, שוב, כי נדרשת לתובעת תקופת שכירות ארוכה, לפחות ל-3 שנים, לנוכח ההשקעות הרבות וההתאמות שעליה לבצע במושכר" (פסקאות 13 ו-15 לתצהירו).
- גרעין זה של עדות, והוא הרלוונטי למחלוקת שלפנַי, אני מקבל. שני מרכיבים יש בו, בגרעין הזה. אחד הוא אי-ידיעה על דרישה קונקרטית, נושאת-מועד נקוב לפינוי, שכאמור הונחה על שולחנם של הנתבעים שבועות ארוכים קודם שנקשר ההסכם. המרכיב השני הוא ציפיותיה הברורות של התובעת, ערב-ההתקשרות בהסכם ומקַל וחומר קודם שהחלה בשיפוצו של המושכר, כי תקופת-השכירות תהא בת מספר שנים.
יסודות אלה בגרסת-התביעה מתיישבים עם הראיות אשר הוצגו לבית-המשפט. לא עלה בידי-הנתבעים לסתרם. הם עמדו במבחנן של חקירות נגדיות מקיפות. אם באלו עסקינן, הרי שבא-כוחם של נתבעים 1 ו-2 לא מצא מקום להפנות למר עזר, שהיה עֵד-התביעה המרכזי, ולוּ שאלה יחידה בדבר-ידיעתו או אי-ידיעתו על עשייתה של כוונת-הפינוי לקונקרטית. אף לא שאלה אחת. לסופה של שמיעת-הראיות מסקנתי היא כי התובעת הצליחה להוכיח כי היא לא ידעה על דרישה קונקרטית לפינוי וממילא לא על הגשתה של תביעה בנדון לערכאות. עלה בידיה להוכיח כי ערב-קשירתו של ההסכם לשכירות-משנה ואחר כך עם מימושו לא היה לה כל יסוד לסבור כי בתוך פחות מעשרה חודשים, מיום שהחלה השכירות, היא תמצא את עצמה אל מול צו של פינוי.