את מסקנתי זו אפרוט עתה, לפי הראיות שהוצגו. ראשונות הן ראיות שבכתובים וראשון באלו הוא ההסכם שנקשר בין הצדדים.
ההסכם לשכירות-משנה
- היאחזותם של הנתבעים בהוראתו של סעיף 13 להסכם לשכירות-מִשנה – "הסכם זה מותנה בהמשך [ה]שכירות הראשית של המשכיר עם חברת דן" – אך מכבידה על עמדתם. בניגוד מוחלט לאמוּר בכתב-הגנתם של נתבעים 1 ו-2, היינו כי "לכל אורך הסכם שכירות המשנה ישנם אזכורים להסכם הראשי בין הנתבעת 1 לחברת דן" (פִּסקה 32 לכתב-ההגנה), הוראתו של סעיף 13 היא היחידה שבה מוזכרת דן בהסכם, מטוב ועד רע. החברה המאוחדת לתיירות אינה נזכרת כלל. הוראה זו היא היחידה, שבה מוסבר כי שכירות-המִשנה תלויה בשכירות עיקרית. פְּרט לה לא נכתב דבר בהסכם על אודותיו של משכיר ראשי. מאום לא דיבר בכוונותיו של משכיר זה או בדרישות שהעמיד. מאום לא הזכיר, ולו ברמז, דרישה קונקרטית לפינוי.
על-אתר מציגה עצמה תהייה. קשה להלום כי עובדיה ובא-כוחה השקדן, בכל הכבוד, השמיטו מהסכם-ההתקשרות, מבלי דעת, את מה שהשפעתו על יחסי-הצדדים, כמו גם על הגנתה של עובדיה מפני טענה עתידית להפרתו של ההסכם – אין עמוקה ממנה. קשה להלום כי בהיסח-הדעת נשמטה מן ההסכם לשכירות-מִשנה התייחסות לדרישה הקונקרטית לפינוי, שהניחו בעלות-המקרקעין לפנֵיה של עובדיה לפחות חודשיים טרם-קשירתו. הדעת נותנת כי אם שוּתְפה התובעת בדבר-קיומה של הדרישה הזו, ופירושה חשש ממשי כי בתוך חודשים ספורים מתחילתה של תקופת-השכירות לא תוכל עוד עובדיה להשכיר לה את המקרקעין, היה הסכם-השכירות, שנקשר לשנים אחדות, מתייחס לכך ברחל בתך הקטנה. מדוע זה הסתפקו הנתבעים, תחת זאת, בהוראתו הכללית והדלה של סעיף 13 להסכם?
את המענה, כבר נכתב, ביקשה ההגנה למצוא בגרסה ולפיה התובעת היא שביקשה לא לכלול בהסכם דבר, שירמז על ידיעתה אודותם של הליכי-פינוי. ללא טענה זו מתקשים היו הנתבעים להסביר כיצד זה הסכם מפורט, שנערך בידיו המיומנות של עורך-דין לאחר משא-ומתן מקיף והחלפה של טיוטות, לא עסק בסוגיה כה מרכזית. ללא טענה זו מתקשים היו הנתבעים להסביר כיצד זה עובדיה – חברה עתירת-ניסיון, העוסקת שנים רבות בהשכרתם של חלקֵי-מקרקעין לשוכרים שונים – התרשלה בניסוחו של הסכם-השכירות. ללא טענה זו מתקשים היו הנתבעים להראות טעם הגיוני לשתיקתו של החוזה, זולת מניעתו של מידע מן התובעת, בבחינת-גילויו של טפח וכיסוי-טפחיים. אמת, טענה זו של ההגנה היא עיקר-חוצץ בין נוסחוֹ, החסר באורח בוטה, של ההסכם לבין מסקנה כי התובעת הוטעתה.