- קושי ראשון, ולא מבוטל, בטענת-ההגנה הזו מוצא אני בעובדה כי היא לא הוזכרה, כל עיקר, בגרסה המפורטת שהציגו נתבעים 1 ו-2 בכתב-הגנתם. בכל הנוגע לנתבעים אלה הופיעה הגרסה הזו אך בתצהיר-עדותו הראשית של נתבע 2, אפילו שבכתב-ההגנה טרחו הנתבעים להביא גרסה עובדתית רבת-פרטים. שנית, אף לא אחד מבאי-כוחם המלומדים של הנתבעים עשה ולוּ מאמץ קל שבקלים לעמֵת את מר עזר, ולאמתו של דבר אף לא אחד מעדי-התביעה האחרים, עם הטענה הזו. אמת, מאום לא נשאל, בחקירותיהם הנגדיות של עדי-התביעה, על אודותיה של טענת-הנתבעים כי התובעת היא אשר עמדה על כך שדְבר-הפינוי לא יוזכר בחוזה.
- יותר מכך. טענה זו ל"קנוניה" אינה מתיישבת עם דברים, שעלו בעדויותיהם של הנתבעים עצמם. אפתח בעדותו של נתבע 2. בתצהיר של עדותו הראשית כתב מר עובדיה כי "מנכ'ל פנטהאוז ביקש מעורך דיני כי כל ההליכים מול דן לא יפורטו בהרחבה בהסכם על מנת שהדבר יסייע לוֹ לדחות את הליך הפינוי מול דן תחת הטענה שהוא לא היה מודע להליכים הקיימים" (פסקה 40 לתצהיר). לדבר הזה, כך נהיר, הסכים מר עובדיה וכך בא לעולם הסכם-השכירות בנוסחו הנדון. דא עקא כי התנהלות נטענת זו מצדו – נטילת חלק בקנוניה עתידית להונות את בעלות-המקרקעין – התקשיתי ליישב עם מה, שביקש העֵד ללמד על עצמו. פעם אחר פעם בחקירתו הנגדית הטעים מר עובדיה כי הוא פעל לאורכה של ההתקשרות כולה ביושר-דרך מובהק. עד כדי כך הקפיד מר עובדיה בהתנהלותו, שהוא היה מוכן לוותר על העִסקה עם התובעת ובלבד שלא ייאלץ לסטות מדרך-הישר. כך, בייחוד, הוא העיד בבית-המשפט:
"[מר עזר] ניסה לשכנע אותי: 'אני אשלם לך חצי ככה [ב'שחור']'. אמרתי לו: 'הלו, הלו, הלו, אנחנו לא לוקחים שקל לא רשום, הכל אצלנו זה רשום, אל תנסה לשכנע אותי. לא רוצה להשכיר לך. זהו, לֵך!'" (פרוטוקול, בעמ' 176, ש' 23-21).
ובהמשך:
"תאמין לי שאני יודע מה קורה ב'דן'. אני חייתי שם 25 שנה ואני יודע עם הנפשות שם. אם אני הייתי נותן סכום נכבד, מזמן הייתי מקבל עוד 10 שנים [של שכירות] ואני לא יודע לתת דברים כאלה, אני לא נוכֵל זה שתדע רק. אני בן אדם הגון. אני עשיתי הרבה עסקים ויש לי הרבה עסקים ואני הולך על יושר" (בעמ' 179, ש' 14-10).
ועוד:
"אני לא אלך [לגרום ל]אנשים לסחוב, להשקיע כסף ולהגיד להם, לרמות אותם. [אם] אתה יכול, תראה לי פעם אחת אם אני רימיתי מישהו, בן אדם אחד אם רימיתי אותו בכל ה..." (בעמ' 180, ש' 23-19).