"הנכס מה שיש לי זה הנכס שהוא מתבטא בדירה שאני גר בו, וקיבלת אותה כמתנה שהיא תעמוד לרשותך אחרי שאני אלך לעולמי."
ואילו הנתבעת אמרה (בעמ' 7 לתמליל, שורה 5):
"הדירה הזאת... הדירה היא שלך."
לא ניתן להסיק מסקנה חד-משמעית מהדברים שתומללו. כמובהר, אין התמליל משקף את השיחה כולה. הנתבעת טענה, שהשיחה ארכה כשעתיים עד שעתיים וחצי; ואילו עו"ד נפתלי טען, כי היא נמשכה כ-30 עד 45 דקות (בעמ' 39). בין כך ובין כך, מובן כי תמליל, המתפרש על פני 15 עמודים (שאינם צפופים), צריך ללמד שלא כל השיחה הוקלטה, וזו גם אחת המסקנות בחוות הדעת שהוגשה. אין להניח שהנתבעת התכוונה, בהבל פה, להעניק בעלות בדירה לתובע, אך משום שהשתמשה במילים שצוטטו לעיל. יש לזכור את נסיבות עריכתה של השיחה - נסיונות לשכנע את התובע לחתום על תצהיר, שישמש במשפט שמנהלת הנתבעת נגד עו"ד רוזנבוים. ניתן, בהחלט, לפרש את דברי הנתבעת ככאלו שבאו להפיס את דעתו של התובע בקשר ליחס של הנתבעת כלפיו וכלפי גב' נפתלי ובקשר לדיור המוגן (עדות התובע בעמ' 17-18). ואכן, התובע אישר, כי חתם על התצהיר האמור לאחר אותה פגישה (בעמ' 16).
(ג) התביעה נגד עו"ד רוזנבוים התובע טען, שעו"ד רוזנבוים טעה בחישוב מס השבח בגין עסקת מכירת הזכויות במגרש, כשסבר כי יש לשלם סך של כ-100,000 ₪, בעוד שנדרש תשלום בסך של כ-100,000 דולר (בעמ' 15). התובע הוסיף, כי התנגד להגשת התביעה נגד עו"ד רוזנבוים (בעמ' 16). העובדה שהתובע אכן לא תבע את עו"ד רוזנבוים ואף ביקש למנוע זאת מהנתבעת - יכולה להעיד, כי לא ראה עצמו כבעלים של המגרש או של הנכס; שהרי, האדם הסביר לא יוותר, בנקל, למי שגרם לו, לכאורה, לנזק כספי כה רב.
(ד) עדותו של מר ג'יבלי העדות שמסר מר ג'יבלי לא התייחסה ללב העניין: הסכם המתנה, החוזה למכירת המגרש או החוזה לרכישת הדירה. עדותו נגעה בתקופות אחרות ובנושאים שוליים, שיש להם השלכה מסויימת לגבי מהימנות - ובעיקר, מהימנותה של הנתבעת. עד זה העיד על מחוייבויותיו הרבות כלפי התובע, שאותו הגדיר במלים: "הוא היה בשבילי לא כמו אבא, אלא אבא. הוא אסף אותי ועשה ממני בן-אדם... עד היום הוא בשבילי אבא" (בעמ' 54); "אני מת עליו ואני מוכן להגן עליו בגופי" (בעמ' 55). והוא אף הוסיף, שיהא מוכן ללכת עבור התובע "עד הסוף, אבל לא לשקר" (בעמ' 57). לאחר גמר הבאת הראיות ושמיעת העדויות, הגיש בא-כוח התובע בקשה "לצרף ראיות מזימות ומפריכות מטעם התובע" (תיק בש"א 12175/03). לאחר קבלת תגובתו של בא-כוח הנתבעת, זימן בית המשפט את הצדדים לדיון, ביום 15/7/2003. הצדדים הסכימו כי בית המשפט יחליט בבקשה, בלא צורך בחקירות ובטיעונים נוספים, ושההכרעה תמצא ביטוי במסגרת פסק הדין. בית המשפט לא רואה מניעה לקבל את הבקשה; ואולם - כפי שכבר נוכחנו - אין בכך כדי להשפיע על תוצאת פסק הדין; לאמור, דחיית תביעתו של התובע. לעיצומו של עניין: הצורך בהגשת הראיות המפריכות (אישור על משכורת וניכויים לשנת המס 1977, שקיבל מר ג'יבלי מחברת "עדולם", וחשבונית מס מחברת "עמינח", בעניין רכישת מיטה זוגית) - נולד עקב חקירתה של הנתבעת, ולא ניתן היה לצפות מראש, כי יהא צורך להגישן לפני שלב ההוכחות.