(א) מהימנותה של הנתבעת אין לומר, כי האמת שימשה נר לרגליה של הנתבעת, לכל אורך עדותה. על חלק מן השאלות השיבה בצורה מתחמקת או בלתי עניינית; ובמקרים אחרים, לא דייקה בדבריה (בלשון המעטה). כך, לדוגמא, טענה תחילה הנתבעת, כי סיימה לימודים אקדמיים (בעמ' 61). אך כשנלחצה ונשאלה על כך שוב, הודתה שאין אלה פני הדברים (בעמ' 76). וכך, קיים קושי להאמין לדבריה כאילו אינה זוכרת, האם בעלה הורחק מביתם, בעת שפרץ ביניהם סכסוך (בעמ' 63), או כאילו לא ידוע לה אודות ההליך המשפטי שהתנהל בין בעלה לבין אביה, התובע, בשנת 1977 (בעמ' 75; ת/4). וכך, טרוניותיה כלפי עו"ד נפתלי אודות התנהגותו ה"זדונית", אינן מתיישבות עם המחמאות שהרעיפה עליו (במכתביה ת/8 ו-ת/9) והסבריה לעניין נשמעו מאולצים. וכך, עדותה לעניין עבודתו של מר ג'יבלי (בעמ' 87), נסתרו בראיות מפריכות שהוגשו (וראה להלן דיון נפרד בנושא זה). על אף זאת, אותם כשלונות של הנתבעת לא נסבו על לב המחלוקת. שאלת מהימנותה של הנתבעת נבחנה גם בנושאים אחרים ובתקופות אחרות, שהם עיקרם של הדברים - ושם נמצאו דבריה אמינים (ולבד מכך, כאמור, לא עלה בידי התובע להוכיח את טענותיו שלו).
מסמכותו של בית המשפט לאמץ מקצת מדבריו של בעל דין או של עד ולדחות את יתרתם. הדברים מוצאים עיגון בהגיון החיים. אין לומר, כאילו אי אמירת אמת, חייבת להוביל בהכרח, ובכל מקרה ומקרה, לדחיית העדות כולה. ניתן לבצע הפרדה ואבחנה בין חלקי עדותה של הנתבעת, וממילא שכך גם לעניין המהימנות והמשקל.
(ב) השיחה שהוקלטה במשרדו על עו"ד נפתלי התובע הקליט שיחה שנערכה במשרדו של עו"ד נפתלי, ביום 26/9/2001, בנוכחותם של הנתבעת ושל עו"ד נפתלי. על-פי הסכמת בעלי הדין, הועברה הקלטת למומחה מטעם בית המשפט (גב' סימה שגב-גלעד). השיחה תומללה וחוות הדעת הונחה בפני בית המשפט. עפ"י חוות הדעת, אין הקלטת מכילה את כל השיחה שנערכה במציאות, אלא רק קטע ממנה. אין אפשרות לקבוע כמה זמן חסר או מהו תוכן הדברים החסרים שנאמרו. עם זאת, לא נמצאו הפסקות ברצף או סימנים אחרים היכולים להצביע על פגיעה באותנטיות ההקלטה. כל אחד מבעלי הדין מנסה למצוא תימוכין לגירסתו בתמליל שנערך. ואכן, כל צד יכול לאחוז בדברים, העשויים, לכאורה, לחזק את גרסתו. כך אמר התובע (בעמ' 3 לתמליל, שורות 16-17):