תנאים אלה מתקיימים כולם בעניינה של העותרת – על הפרק החלטה שמגלמת פגיעה בעותרת מבחינת המשך פעילות המפעל; בידי העותרת אינטרס מוגן, והוא – קיומו של רישיון העסק שניתן לה בעבר; ביטול הרישיון משמעותו סגירת קווי הייצור של המפעל, דבר שהינו ישיר וממשי מבחינת הפגיעה באינטרס המוגן.
- בהקשר זה לא ניתן לקבל את הנחת היסוד של רשות הרישוי, לפיה השימוע שנקבע לחודש מאי 2015, הוא אך שימוע משלים לזה שנערך לעותרת בחודש יולי בשנת 2014. לכך שלושה טעמים.
ראשית, מהמועד בו התרחש השימוע לפני ההחלטה הראשונה, בחודש יולי בשנת 2014 ועד למועד בו ניתנה לעותרת ההזדמנות להשלים את טענותיה, חלפו כעשרה חודשים. מדובר בפרק זמן ארוך באופן יחסי.
שנית, ובכך העיקר, בתקופה שחלפה בין מועד ההחלטה הראשונה לבין המועד שנקבע להשלמת השימוע פעלה העותרת באופן משמעותי בכדי למנוע את מפגעי הריח. העותרת השקיעה סכום כסף לא מבוטל, בסך חמישה מיליוני ₪, בהתקנת מערכת הפלאזמה הקרה. העותרת התאימה את המפעל לפעולה בתת לחץ ושינתה את מבנה הארובות. חובת ההגינות המינימאלית, לא כל שכן המוגברת שבה מחויבת רשות הרישוי, מחייבת מתן הזדמנות הוגנת לעותרת להתמודד עם הטענות הועלו כנגדה, לפיהן חרף ההפחתה המשמעותית בפליטת הריחות מהמפעל, הוא עדיין נמצא על ידי הרשויות כיוצר מפגעי ריח ודינו לסגור את שעריו.
שלישית, עמדת רשות הרישוי, כי מדובר אך בשימוע משלים, איננה מתיישבת עם ההחלטה המנומקת, המקיפה והמפורטת שניתנה על ידה בתום הדיון, בעניינה נקבע השימוע המשלים. אם אכן מדובר אך במימוש ההחלטה הראשונה, ניתן היה להניח כי ההחלטה המשלימה תהיה קצרה ותמציתית. אולם, היקפה של ההחלטה מעיד כי עסקינן בהחלטה חדשה, משמעותית ומקיפה ולא כזו שנבלעת אל תוך ההחלטה הראשונה של רשות הרישוי.
- מכאן שזכות הטיעון שצריכה הייתה להינתן לעותרת, בטרם תתקבל החלטה סופית בעניינה, הייתה צריכה לכלול שימוע מקיף ומשמעותי [עניין סרטי נח, עמ' 764 – 765; בג"ץ 475/81 Deak & Co. Inc. נ' נגיד בנק ישראל, פ"ד לו(1) 803, 807 (1982); בג"צ 185/86 ורדים חברה לגידול ויצוא פרחים בע"מ נ' הרשות המוסמכת לרישיונות ייצוא, משרד החקלאות, פ"ד מ(4) 575, 581-580 (1986); בגץ 3690/05 בנק החקלאות לישראל בע"מ נ' בנק ישראל (פורסם בנבו, 11.07.2005)].
שימוע שכזה היה יכול להיחשב כשימוע מהותי והוגן אם הייתה ניתנת לעותרת האפשרות לטעון בעל פה או להגיש טיעון בכתב, לאחר פרק זמן סביר שיאפשר לה התמודדות ראויה עם חוות דעת המשרד. כאמור, חוות דעת זו התבססה הן על תלונות התושבים ובחינות עצמאיות שנעשו בשטח על ידי גורמי הרשויות תוך שימוש במתודולוגיה של חברת מטאו-טק והן על מודל AERMOD שהופעל על תוצאות דיגום ריחות במפעל. קציבת פרק זמן של שישה ימים להגשת טיעון בכתב באשר לחוות דעת מקצועית שכזו אינו מידתי בנסיבות שכאלה [וראו עמדת המדינה ועמדת בית המשפט העליון באשר לקציבת ימים ספורים לשימוע בכתב במקרה של הפסקת כהונה של בעל תפקיד – בג"ץ 5464/04 עו"ד זריפי נ' שר המשפטים, יוסף (טומי) לפיד, פ"ד נט(5) 721 (2005)].