--- סוף עמוד 5 ---
להם או יהווה חלק מהם. נוסיף בקשר לכך, שלמרות שבמקרה של אבישר, בניגוד למקרה של התובע, נחתם בין הצדדים הסכם קצר בכתב (נספח ב' לתצהירו) הרי שגם בו לא ניתן למצוא פתרון לקושיה, והעובדה שתיק אבישר הסתיים בפשרה מבטיחה שהעמימות שהיתה בכל הנוגע לאופן הנכון חישוב שכרו כבר לא תוסר;
שלישית התובע הדגיש בפנינו שהעובדה שלא נערכה בין הנתבעים לבין עורכי הדין שהועסקו על ידם הסכמי עבודה בכתב, הובילה בשנים האחרונות למספר רב של התדיינויות בבית דין זה (ובהם: תיק אבישר, שאותו כבר הזכרנו; תביעה שהגיש עו"ד דניאל קורגנוף, ס"ע 24646-10-12; תביעה שהגיש עו"ד שחף חרוש, סע"ש 49036-06-12; ותביעה שהגיש עו"ד רועי לובודה, ס"ע 19517-04-11). התובע ביקש מאיתנו לקבוע שעצם העובדה שהנתבעים הסכימו, במסגרת הסכמי פשרה אליהם הגיעו בכל התיקים אחרים, לשלם סכומי כסף משמעותיים לעורכי דין שסיימו את עבודתם במשרד, מהווה ראיה לכך שמדובר במשרד המפר באופן שיטתי את זכויות עובדיו ואינו מכבד את התחייבויותיו לעובדיו (ראו בסעיף 10 לסיכומיו). התובע הדגיש במיוחד את העובדה שבהינתן שבשניים משלושת התיקים התעוררה פלוגתא עובדתית דומה באשר לאופן הפרשנות של "הסכם אחוזים". לכן, לפי טענתו, העובדה ששולמו ע"י הנתבעים סכומים משמעותיים על דרך הפשרה מוכיחה את נכונות טענותיו בעניין זה. איננו מקבלים את הטענה. משהסתיימו התיקים האחרים בהסכמי פשרה "לפנים משורת הדין ובלי להודות בטענה מטענות הצדדים" הרי שאין מקום ליתן משקל ראייתי כלשהו לתשלומים ששולמו בגידרם. זאת, להבדיל מהיזקקות כראיות בהתדיינות שלפנינו לחלק מכתבי הטענות והדיונים שהתנהלו בתיקים האחרים, והוגשו כראיות גם בתיק זה;
רביעית הנתבעים טענו שגם האופן המצמצם שבו הם מפרשים את "הסכם האחוזים" שנערך עם התובע מוביל למסקנה שהתובע נהנה מ"תנאים פנומנליים ונדירים בכל קנה מידה ובפרט בשוק עריכת הדין בתחום הנזיקין" (הציטוט מסעיף 12 לסיכומיהם). ברם, הנתבעים לא הביאו חוות דעת מומחה או ראיות ממשיות אחרות שניתן היה ללמוד מהם על הנהוג והמקובל בכל הנוגע לדרך חישוב "הסכמי אחוזים" הנוהגים במשרדים אחרים המתמחים בנזיקין (זאת, למעט התייחסויות מעטות ל"הסכם אחוזים" ספציפי, ושונה מזה שלפנינו, שהיה נהוג במשרד קליר שבו הועסקו קודם לכן, ושלא ניתן היה להסיק מהם דבר). יתירה מזאת, הנתבעים עצמם הודו בסעיף 7 סיכומיהם כי עורכי הדין השכירים במשרד,