--- סוף עמוד 6 ---
ובהם התובע, היו זכאים ל"תגמולים מרחיקים לכת... אשר אינם מקובלים במשרדי עורכי דין אחרים", ואם כך הם עצמם הודו, ממילא לא ברורה הרלוונטיות של הנתונים על הנהוג והמקובל במשרדים אחרים, גם אם היו מובאים בפנינו נתונים ברורים אודות כך;
חמישית הנתבעים גם השקיעו מאמץ רב במהלך ההתדיינות לפרט אודות ההוצאות הרבות שהיו למשרד בשנים הרלוונטיות, ובין היתר מעבר למשרד גדול, רכישת ציוד, הגדלת מספר העובדים, הוצאות השתלמות מקצועית ועוד. זאת, תוך שימת דגש על הסיכון הכלכלי הרב שהיה עליהם כבעלי המשרד וכמי שנושאים בכל הוצאות התפעול, ובנסיון לשכנע אותנו שאין הגיון כלכלי בכך שנטיל עליהם עלויות נוספות כפי שמבקש התובע, לאחר שהם שילמו לו "משכורת יפה" (סעיף 31 לסיכומיהם), ואפילו "סחבו אותו על גבם" (ביטוי עליו חזרו הנתבעים פעם אחר פעם, ראו בסעיף 104 לכתב ההגנה ובסעיפים 3, 4 ו- 5 לסיכומיהם, וכן בעדות הנתבע בפנינו בעמ' 29 ש' 25). איננו סבורים שיש בטענות אלה ממש. מעסיק המבקש לצמצם "עלויות מעביד" בשל הוצאות רבות שיש לו רשאי כמובן, בכפוף לדיני העבודה הרלוונטיים, להודיע לעובדיו על הפחתת שכרם או אפילו לפטר חלק מהם במטרה להביא את תקציב המשרד לאיזון כלכלי. ברם, ככל שמעסיק נטל על עצמו מחויבויות שכר גבוהות כלפי מי מעובדיו – והמחלוקת בתיק שלפנינו היא בדיוק בשאלה מהן אותן התחייבויות שנטל על עצמו המעסיק – הרי שהוא חייב לעמוד בהתחייבויות אלה, ואין בעובדה שהיו לו הוצאות גבוהות כדי להצדיק הפחתה "רטרואקטיבית" של תנאים ככל שהובטחו לעובד במסגרת הסכם העבודה;
שישית חלק מהמחלוקת שבין הצדדים בשאלה האם זכויות סוציאליות כאלה או אחרות צריכות להיות משולמות "מעבר לאחוזים" המובטחים או במסגרתם, נובעת מהעובדה שלא כל הזכויות שולמו לתובע במהלך עבודתו, ולכן לא ניתן ללמוד מהאופן שבו הם שולמו במהלך תקופת העבודה על ההבנות בין הצדדים בעניין זה. כך למשל, הנתבעים הודו בסעיף 153 לכתב הגנתם בכך שלא שילמו לתובע דמי הבראה לאורך כל תקופת העסקתו, והם גם לא סיפקו ראיות של ממש בדבר האופן שבו חישבו ושילמו לתובע עבור חופשות;
שביעית התובע ביקש להסתמך כראיה מרכזית מטעמו בדבר האופן שבו יש לחשב את "הסכם האחוזים", על תמלילי שיחות שהוקלטו בין עו"ד אבישר
--- סוף עמוד 7 ---
לנתבע, ושגם הם הוגשו כראיות בתיק (נספחים ו' עד ח' לתצהירו), שבהם התנהל ויכוח בין הדוברים בדבר כוונת הנתבע להחתים את אבישר והתובע על הסכם עבודה בכתב הכולל פירוט כיצד יחושבו אותם "האחוזים" שבמחלוקת, תוך שאבישר טוען בעוז שמדובר ב"הרעת תנאים" מובהקת. ברם, אף שעולה בבירור מהתמלילים שאבישר וגם התובע היו כעוסים ואף הופתעו מטיוטת החוזה (נספח ד' לתצהיר אבישר), לא מצאנו בהקלטות האלה הוכחה ברורה שהאופן שבו פירשו אבישר והתובע את ההסכם שהיה להם, דהיינו ללא הפחתת עלויות המעביד, הוא האופן הנכון, ולא האופן שבו פירשו אותו הנתבעים;