שמינית עוד טען התובע, כי במסגרת התדיינות שהייתה בין הנתבעים לבין עו"ד לובודה, שהיה אף בעל "הסכם אחוזים", כלל לא טענו הנתבעים שיש להפחית את עלויות המעסיק מהסך המתקבל (ראו לעניין זה, כתב ההגנה בתיק לובודה ס"ע 19517-04-11, שהוגש בתיק זה וסומן ת/1, וכן ראו תשובת הנתבע לשאלה שהופנתה אליו בעניין זה, שבה הודה שמדובר באותו ההסדר ממש, עמ' 26 ש' 12). התובע טען בסיכומיו (סעיף 32 ואילך) שזוהי ראיה חזקה לכך שההסכם עם כל עורכי הדין במשרד היה לקבלת אחוזים ללא הפחתת עלויות מעסיק. ברם, מאחר שלא הוגשו לנו כראיה כל כתבי הטענות והפרוטוקולים בתיק לובודה, ומאחר שכפי שציינו עוד קודם גם התיק הזה הסתיים בפשרה, איננו סבורים שיש ליתן משקל ראייתי של ממש לאותו חלק מזערי ממכלול ההתדיינות בתיק האחר שהוגש לנו בתיק זה;
תשיעית הנתבעים ביקשו להסתמך בטענותיהם על המקרה של עורך דין נוסף שהועסק במשרד, בשם עו"ד אברהם ברזל, שהיה גם כן בעל "הסכם אחוזים", ולאחר שהוא סיים את עבודתו הוא לא הגיש תביעה בעניין. עו"ד ברזל העיד (ללא תצהיר) מטעמם של הנתבעים, ובחקירתו הנגדית הסתבר כי כיום קיים שיתוף פעולה מסויים בטיפול בתיקים בין משרד הנתבעים לבין משרדו החדש של ברזל (עמ' 20 ש' 14 לפרוטוקול). עו"ד ברזל אף הודה בחקירתו שאחת הסיבות לכך שלא הגיש תביעה כנגד הנתבעים היתה שיתוף הפעולה הזה (עמ' 20 ש' 21) ומכאן ברור שאין מקום שנסתמך על עדותו בעניין כך ש"למיטב הבנתי הוא שילם את מה שסוכם" כראיה לכך שפרשנות הנתבעים באשר ל"הסכם האחוזים" היא הנכונה;
--- סוף עמוד 8 ---
עשירית אשר לטענות הנתבעים בדבר כך שהתובע לא היה זכאי לתשלומים בגין תיקים לאחר סיום עבודתו, הרי שדומה שאף הנתבע עצמו בחקירתו הנגדית הודה שפרשנות שכזו של תנאי העסקת התובע אינה הגיונית (ראו דבריו בעמ' 29 ש' 7), ופרשנות שכזו אינה עולה בקנה אחד גם עם טיוטת ההסכם, שקבעה שבתנאים מסוימים היה זכאי התובע לקבל לפחות חלק מ"שכר הטרחה העתידי" גם לאחר סיום עבודתו (ראו לעניין זה הודאת הנתבעים בסעיפים 51, 55 ו – 56 לסיכומיהם);
ולבסוף הנתבע בסעיף 32 לתצהירו הודה שפנה אל אבישר והתובע וביקש מהם בתחילת שנת 2012 "להפחית באופן זמני את שיעור האחוזים המוסכם" לאור הוצאות רבות שהיו למשרד באותה התקופה. התובע בסיכומיו ביקש שנתייחס אל ראיה זו כאל ראיה נסיבתית המוכיחה כי יש לנתבע "עבר קודם", דהיינו שהוא ניסה גם בעבר להפחית ולפגוע בזכויות עובדיו. איננו מקבלים את הטענה, שכן לדעתנו אין בעובדה שהנתבע ביקש באופן לגיטימי מעובדיו להסכים להפחתה זמנית בשכרם, בשל הוצאות רבות שהיו לו, כדי להוכיח שעמדת התובע בהתדיינות שבפנינו היא הנכונה. זאת, בדיוק כפי שאין בעובדה שהתובע פנה אל הנתבע בשלב מסויים וביקש את העלאת "רשת הבטחון" שלו והעמדתה על 15,000 ₪, בקשה שנדחתה ע"י הנתבע, כדי להוכיח דבר וחצי דבר בדבר תנאי העבודה שהיו מוסכמים עד אז;
- סיכום ביניים – אנו קובעים אם כן כי התובע היה זכאי לשכר ברוטו לסך 8,000 ₪ ברוטו בשנת העבודה הראשונה, בתוספת נסיעות ותנאים סוציאליים. החל משנת העבודה השניה, הוא היה זכאי לשכר עבודה בסך 30% משכר הטרחה שיתקבל בתיקים שבהם טיפל, תוך שהובטח לו שבכל מקרה שבו פחת השכר מ- 8,000 ₪, הוא היה זכאי להשלמה ("רשת בטחון") עד לשכר חודשי מינימלי זה. כמו כן, מתקבלת טענת התובע שהוא זכאי להמשיך ולקבל כשכר עבודה את אותם 30% בגין שכר טרחה הממשיך להתקבל בגין תיקים שהיו בטיפולו, וזאת גם לאחר סיום עבודתו במשרד.
פיצויי פיטורים
- לטענת התובע בכתב תביעתו, לאחר שלא שולמו לו תנאי ההעסקה שהיו מוסכמים עימו, לאחר שהתברר לו שבכוונת הנתבעים להרע את תנאי העסקתו,
--- סוף עמוד 9 ---