ולבסוף ראיה נוספת לכך שהתובע לא תכנן מראש לעזוב את המשרד לצורך הקמת משרד חדש הינה העובדה שהתובע הביא לפחות תיק אחד חדש למשרד ממש בסוף ספטמבר, זמן לא רב לפני התפטרותו. הנתבע בחקירתו הנגדית הודה בכך (עמ' 27 ש' 17).
- אשר לגובה פיצויי הפיטורים המגיע – התובע ערך כבר בכתב התביעה תחשיב המבוסס על ממוצע השכר שקיבל בפועל בשנת עבודתו האחרונה. לפי תחשיבו זה, ממוצע שכרו היה 14,581 ₪, ופיצויי הפיטורים המגיעים לו הם בסך 44,958 ₪ (14,581 ₪ X 37 חודשי העסקה חלקי 12). נוכח כל שקבענו בפסק דין זה, מתחייבת המסקנה שמדובר בתחשיב נכון מדויק, ואין לנו אלא לקבלו ולפסוק לתובע פיצוי פיטורים על פיו.
--- סוף עמוד 12 ---
בנסיבות העניין, ונוכח קיומה להערכתנו של מחלוקת כנה בין הצדדים בדבר עצם זכאותו של התובע לפיצויי פיטורים, אנו דוחים את תביעתו לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים, וקובע על כן כי סך פיצויי הפיטורים המגיע יישא הפרשי הצמדה וריבית בלבד, וזאת מיום סיום ההעסקה.
פיצוי בגין אי הפרשה מלאה לפנסיה
- אין מחלוקת שהנתבע הפריש לתובע לפנסיה רק עבור "שכר הבסיס" כפי שהגדיר אותו בסך 8,000 ₪. משקבענו שגם "התשלום האחוזי" ששולם לו היה חלק משכרו, הרי שהדין עימו ביחס לזכותו לפיצוי על אי הפרשות לפנסיה בגין ההפרש. על כן, התובע זכאי לפיצוי שכזה בשיעורים הבאים:
עבור שנת 2011, שבה שכרו עמד על 105,099 ₪ (לא כולל נסיעות ומתנות), מהם יש להפחית סך 96,000 ₪ בגינם הופרש לו לפנסיה, ואת ההפרש להכפיל ב- 3.33% שהוא שיעור ההפרשות להם היה זכאי לפי צו ההרחבה באותה שנה. מכאן שהוא זכאי לפיצוי עבור שנה זו בסך 302 ₪;
עבור שנת 2012, שב שכרו עמד על 142,023 (לא כולל נסיעות ומתנות), מהם יש להפחית סך 96,000 ₪ בגינם הופרש לו לפנסיה, ואת ההפרש להכפיל ב- 4.16% שהוא שיעור ההפרשות להם היה זכאי לפי צו ההרחבה באותה שנה. מכאן שהוא זכאי לפיצוי עבור שנה זו בסך 1,914 ₪;
עבור שנת 2013, שבה שכרו עמד על 115,675 ₪ (לא כולל נסיעות ומתנות), מהם יש להפחית סך 80,000 ₪ בגינם הופרש לו לפנסיה, ואת ההפרש להכפיל ב- 5% שהוא שיעור ההפרשות להם היה זכאי לפי צו ההרחבה באותה שנה. מכאן שהוא זכאי לפיצוי עבור שנה זו בסך 1,783 ₪;
בסך הכל הוא זכאי אם כן ל- 3,999 ₪ (302 + 1,914 + 3,999 ₪), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.7.12 (אמצע התקופה בגינה משולמים הסכומים) ועד למועד התשלום בפועל.