שיושקעו בפיתוח החברה עצמה (ראו הצעת חוק לעידוד השקעות הון (תיקון מס' 14), התשל"ו-1976, ה"ח 269, בעמ' 277); ראו גם עניין מודול בטון, בפס' 22 והאסמכתאות שם; וכן הוראת ביצוע 32/92).
הפרשנות שמציעות המערערות אינה עולה בקנה אחד עם מטרת החוק, ומובילה לפגיעה בשוויון בין נישומים. לשיטת המערערות, חברות תעשייתיות תתחמקנה מתשלום מס על דיבידנד שמקורו בהטבות לעידוד השקעות הון, באמצעות הגשת דוח מאוחד. הצעה זו כמוה כנעילת הדלת הראשית בסורג ובריח, והותרת הדלת האחורית פתוחה לרווחה. כוונת המחוקק לתעדף חדשנות ופעילות באזורי פיתוח ברורה, כמו גם ההיגיון הכלכלי שבצדה. קשה להלום כי הגשת הדוח המאוחד תאפשר לחברות תעשייתיות לרוקן את עודפי המזומנים מהחברה המועדפת באמצעות משיכת הרווחים מאזורי הפיתוח ותחומי הפעילות המוגדרים בחוק, תוך מיסויים בשיעור מופחת, כאילו הושקעו באזורים ובתחומי פעילות אלו (השוו לפסק דינה של חברתי השופטת ד' ברק-ארז בעניין רז, בפס' 30).
- התוצאה אליה הגענו, אינה מקפחת את החברות לדוח המאוחד, אלא מובילה לחיובן במס אמת, תוך שהחברה-האם ממוסה בגין מלוא הכנסתה החייבת.
ודוק: יש להבחין בין האפשרות לקזז הפסדים בשל ביטול המחיצות בין שתי חברות וראייתן כיחידה עסקית-כלכלית אחת עקב איחוד הדוחות, לבין האפשרות להוציא רווחים מחברת הבת בדרך של משיכת דיבידנד. בפרשנות המוצעת על ידי אין בכדי לפגוע ביכולתם של נישומים לקזז את הפסדיהם, שעל חשיבותה עמדתי בעניין מודול בטון. הבחירה אם לבצע את החלוקה, ובכך להגדיל את הכנסתה החייבת (או להקטין את הפסדה) של החברה-האם בטרם ביצוע הקיזוז מול הכנסתה החייבת של החברה הבת – נתונה בידיה של החברה האם – וזו רשאית לבחור בתוצאה המיסויית שתיטיב עמה (ראו עמ"ה (מחוזי ת"א) 878/66 גלובל צלולוז פילם בע"מ נ' פקיד השומה ת"א [פורסם בנבו] פד"א א(9) 151 (1968); יוסף גרוס דיני המס החדשים 461 (מהדורה שלישית, 2003); ראו גם עניין מודול בטון, בפס' 24, שם עמדתי על יכולתה של החברה הנישומה להחליט על מועד חלוקת הדיבידנד ובכך להכתיב את התוצאה המיסויית).
- לסיכום, חלוקת דיבידנד מרווחיה החשבונאיים של "חברה תעשייתית" הנובעים מהכנסותיה ממפעל מאושר על פי חוק עידוד השקעות הון, מהווה אירוע מס, גם אם הוגש דוח מאוחד לפי חוק עידוד התעשייה. הדיבידנד האמור אינו פטור כדיבידנד
--- סוף עמוד 20 ---