--- סוף עמוד 3 ---
- בשנת המס 2004 המערערות הגישו דוח מאוחד (עבור החברות צאג וטי.אס.דבליו) בהתאם לסעיף 23 לחוק עידוד התעשייה. בשנה זו צאג חילקה דיבידנד נוסף, בסך 21,552,327 ₪. גם בגין דיבידנד זה צאג ניכתה מס במקור רק מחלקו של ימיני, ולא מחלקה של טי.אס.דבליו, בטענה כי הרווח ממנו חולק הדיבידנד נבע מפער בין העודפים החשבונאיים לעודפים לצרכי מס של צאג, ולא מהכנסות המפעלים המאושרים שברשותה, ולכן הדיבידנד שחולק בין החברות חוסה בכנפיו של סעיף 126(ב) לפקודה והינו פטור ממס.
המשיב דחה את טענת המערערות לפיה הן פטורות מתשלום מס בגין חלוקת הדיבידנד לטי.אס.דבליו, והוציא שלוש שומות חלופיות לשנת 2004, שהרלוונטית לענייננו היא ההודעה המפרשת את נימוקי השומה לחברת טי.אס.דבליו לשנת המס 2004, מיום 7.3.2011. בשומה זו נטען כי לפי סעיף 74(ב)(3) לחוק לעידוד השקעות הון (כנוסחו ערב תיקון 60, אשר נכנס לתוקף ביום 1.1.2005), יש לראות את סכום הדיבידנד שחולק לטי.אס.דבליו (20,213,372 ₪) כסכום שחולק מתוך "הכנסתה החייבת" של צאג. מכיוון שהכנסה זו נובעת ממסלול "מענקים" בחוק לעידוד השקעות הון, ויש למסות אותה בשיעור של 15%, לפי סעיף 47(ב)(2)(א) לחוק לעידוד השקעות הון. היות שמסכום הדיבידנד האמור קוזז בשנת 2004 הפסד מימוני בסך 11,347,272 ₪, חבותה במס של טי.אס.דבליו בגין הדיבידנד מתמצה בשיעור של 15% מסך של 8,866,055 ₪. [בנוסף, יוחסה לטי.אס.דבליו הכנסה חייבת במס חברות (בשיעור 35%) בסך 1,282,454 ₪, שמקורה בהכנסותיה של צאג, שאינן ממפעל מאושר] (להלן: שומה (א-2004)).
המערערות ערערו בפני בית משפט קמא (בשישה ערעורים שנדונו במאוחד) על פתיחת השומות לשנים 2002 ו-2004 ועריכתן כאמור.
עיקרי פסק דינו של בית משפט קמא
- בית משפט קמא בחן תחילה האם פתיחת ועריכת שומות 2002 נעשתה בסמכות. צוין, כי לפני שנפתחו שומות 2002, נערכו הסכמים בין המערערות לבין המשיב, במסגרתן הוסדרו שומות הניכויים לשנת 2002. כמו כן, צוין כי עריכת שומות 2002 נעשתה מכוח סעיף 147 לפקודה, המאפשר לפקיד השומה לקבוע סכום הכנסה שונה מהסכום שבדיווח המקורי מטעם הנישום. נקבע, כי המשיב לא עמד בנטל ההוכחה לכך שנושא הדיבידנד לא נידון בעת שנערכו הסכמי השומה. עוד נקבע, כי בעת עריכת
--- סוף עמוד 4 ---
הסכמי השומה לשנת המס 2002 טרם ניתן פסק הדין בע"א 8500/10 פרל נ' פקיד שומה 1 ירושלים [פורסם בנבו] (10.9.2012) (להלן: עניין פרל), שקבע הלכה חדשה באשר לחלוקת דיבידנד מרווחים חשבונאיים, כך שעל פניו ניתן היה לחלק את הדיבידנד הראשון מבלי לנכות בגינו מס במקור, ולא הייתה הצדקה לפתיחת השומה ועריכתה. בנסיבות אלה, נקבע כי "היה על המשיבים להעדיף את אינטרס ההסתמכות של הנישום על פני האינטרס הציבורי גם ובהתחשב בסכום המס הנטען הנגרע לכאורה מקופת הציבור, ובהתאם לא לפתוח את השומה שנקבעה בהסכם". נוכח האמור, בית משפט קמא קיבל את ערעורי המערערות באשר לשומות לשנת 2002.