- באשר לשומות 2004, המערערות טענו כי בשנת המס 2004 הגישו דוח מאוחד לפי סעיפים 24-23 לחוק עידוד התעשיה, לכן יש לראות בהן "גוף משפטי וכלכלי אחד" וחלוקת הדיבידנד ביניהן אינה בגדר "אירוע מס". עוד נטען כי מקור הדיבידנד ברווחים חשבונאיים ולא בהכנסה מפעילותה של צאג, ולכן יש להתייחס לחלוקה כדיבידנד "רגיל", עליו חל הפטור שבסעיף 126(ב)לפקודה. מנגד, פקיד השומה טען כי למרות שאושרה בקשתן לאיחוד דוחות, המערערות חויבו בהגשת דוח נפרד לכל חברה מכוח הוראות חוק עידוד התעשייה, ולכן חלוקת הדיבידנד מהווה אירוע מס. בנוסף נטען כי על פי הלכת פרל שהוזכרה לעיל, רווח חשבונאי אינו מהווה מקור עצמאי לדיבידנד מבחינת דיני המס, ולכן יש לראות בפעילותה של צאג כמקור לחלוקה ויש למסותה בהתאם.
בית משפט קמא ביכר את טענותיו של פקיד השומה, וקבע כי החלוקה מהווה אירוע מס, בהעדר הוראת חוק הפוטרת חלוקת דיבידנד בין חברות שהגישו דוח מאוחד מכוח סעיף 23 לחוק עידוד התעשייה. עוד נקבע, כי מקור החלוקה ברווחיה של צאג מפעילותה העסקית ולא מרווח חשבונאי, היות שככלל – לצורכי מס – לא ניתן לחלק דיבידנד מתוך רווח חשבונאי, כך שככל שחולק דיבידנד יש לראותו כמחולק מתוך רווחי החברה מפעילותה העסקית ולא מרווח חשבונאי. נקבע כי ההסדר הקבוע בסעיף 47(ב)(2)(א) לחוק לעידוד השקעות הון הינו "דין ספציפי" לחלוקת דיבידנד מחברה-בת המפעילה מפעל מאושר לחברה-אם, ודין זה גובר על הדין הכללי הקבוע בסעיף 126(ב) לפקודה.
- נוכח האמור, בית משפט קמא קיבל את כל הערעורים ביחס לשומות לשנת המס 2002 וכן ערעורים נוספים הנוגעים לשנות המס 2004, למעט הערעור על חיוב המס בגין הדיבידנד שחולק לטי.אס.דבליו בשנת המס 2004 (שומה א-2004).
--- סוף עמוד 5 ---
על כך נסב הערעור שבפנינו.
תמצית טענות הצדדים בערעור
- לטענת המערערות, מקור הדיבידנד שחולק לטי.אס.דבליו אינו בהכנסות המפעל המאושר שבבעלות צאג, כי אם ברווח חשבונאי, הנובע בעיקרו מפערים בין ההכנסה על-פי הדיווח החשבונאי לבין ההכנסה החייבת על-פי הדיווח לצורכי מס (כמו פערים בשיעורי פחת וניכוי בשל אינפלציה, להבדיל מרווח הנובע מרווחי שערוך). לשיטת המערערות, דיבידנד זה פטור ממס לאור הוראת סעיף 126(ב) לפקודה, בהיותו דיבידנד בין חברות. נטען כי הלכת פרל, עליה מתבסס בית משפט קמא בקביעתו לפיה רווח חשבונאי אינו בר-חלוקה לצרכי מס, רלוונטית רק ל"חברות בית" או לחברה משפחתית, ואינה חלה בענייננו, בו עסקינן ב"חברה רגילה". עוד נטען כי ניתן להסיק לענייננו מהוראת סעיף 100א1 לפקודה, שהוסף בשנת 2013, ואשר אמור להסדיר מיסוי רווחי חלוקת דיבידנד מרווחי שערוך. כן נטען, כי לפי התוספת להוראת ביצוע 32/92 "טיפול במפעלים מאושרים במסלול חלופי – משיכת רווחים המתחייבת במס" (29.12.1992) (להלן: הוראת ביצוע 32/92), העוסקת במיסוי דיבידנד שמקורו במפעל המצוי במסלול החלופי, שפורסמה על-ידי המשיב, על חלוקת דיבידנד מתוך רווח חשבונאי לא חל סעיף 74 לחוק לעידוד השקעות הון.