עוד נטען כי בגין הדיבידנד שחולק ליחיד ניכתה צאג מס בשיעור של 25% שכן ראתה בכך דיבידנד מהכנסה רגילה, והמשיב לא תיקן את שיעור המס ולא הפחיתו ל-15%, מה שמצביע על כך שהמשיב לא ראה את הדיבידנד ככזה שמחולק ממפעל מאושר במסלול מענקים.
המערערות טענו כי גם אם הדיבידנד חולק מהכנסות מפעל מאושר, אין למסותו מכיוון שמדובר בחלוקה בין שתי חברות המהוות גוף משפטי וכלכלי אחד, אשר הגיש דוח מאוחד לשנת 2004 בהתאם לסעיף 23 לחוק עידוד התעשייה. לשיטת המערערות, חלוקת דיבידנד יכולה להיעשות רק בין שני גופים נפרדים, ומשהוגש דוח מאוחד, ובהתאם לכללי החשבונאות המקובלים, רואים את שתי החברות כיחידה אחת, בבחינת מיזוג בין שתי החברות, כך שממילא לא יכולה להיות ביניהן חלוקת דיבידנד. בהקשר זה, הצביעו המערערות על הוראת סעיף 26 לחוק עידוד התעשייה, המסמיך את שר האוצר לקבוע כללים בכל הקשור לפעולות פנימיות שבין חברת האם לחברת הבת
--- סוף עמוד 6 ---
במסגרת הדוח המאוחד (כללים שטרם הותקנו עד עצם היום הזה), ובין היתר בנוגע ל"חישוב המס בהתחשב בחלוקת דיבידנד בין החברות שהגישו דו"ח מאוחד". מכך מבקשות המערערות ללמוד, כי הכוונה היא לא לפעולות הקשורות בדיבידנד המחולק אלא לעיתוי תשלום המס על דיבידנד אם וכאשר יחולק בעתיד על ידי חברת האם לבעלי מניותיה, בעוד שלייחוס דיבידנד בין שתי חברות המגישות דוח מאוחד על פי חוק עידוד התעשייה אין משמעות בהיבט המיסויי.
עוד נטען כי זו הפעם הראשונה מזה עשרות שנים שרשות המס מחייבת במס דיבידנד שיוחס מחברת בת לחברת אם, במסגרת דוח מאוחד שהוגש מכוח הוראות חוק עידוד התעשייה.
- המשיב, מצדו, סומך ידיו על פסק דינו של בית משפט קמא. נטען כי הגשת הדוח המאוחד אינה פוטרת את המערערות מחבותן במס בגין הדיבידנד. בנוסף, לצאג כלל לא היה פער חשבונאי על פני ההכנסה החייבת בשנת 2004, שמתוכו ניתן היה לחלק את הדיבידנד. לפיכך, ברי כי הדיבידנד חולק מהכנסתה החייבת של צאג.
לגישת המשיב, ההסדר הקבוע בסעיף 47(ב) לחוק לעידוד השקעות הון גובר על ההסדר הקבוע בסעיף 126(ב) לפקודה, ובלאו הכי לא ניתן "לצבוע" את הרווחים מהם חולק הדיבידנד, אלא לכל היותר לקבוע כי הדיבידנד חולק בהתאם למקורות הרווח על פי גודלם היחסי.
דיון והכרעה
המסגרת הנורמטיבית
- שלושה חיקוקים צריכים לענייננו ונציג אותם בקצרה.