החל עליה כאמור בסעיף קטן (א)(3) עד (5) או בסעיף קטן (א1) או בסעיף 51(ב) או בסעיף 53ג(ב), יהיה חייב עליו במס הכנסה בשיעור של 15%; הוא הדין לגבי דיבידנד שמשלמת חברה מתוך דיבידנד כאמור.
שיעור המס האמור חל גם על חברה, כפי שעולה מדברי ההסבר לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 80), התשמ"ט-1989. סעיף זה מהווה אפוא חריג לכלל הקבוע בסעיף 126(ב) לפקודה. הטעם להטלת מס על דיבידנד מכוח חוק עידוד השקעות הון הוא ליתן תמריץ לחברה, שנהנית מהטבות על פי אחד המסלולים הקבועים בחוק זה, להשאיר את הרווחים בחברה (ע"א 2895/08 פקיד השומה למפעלים גדולים נ' חברת מודול בטון השקעות בתעשייה בע"מ, [פורסם בנבו] פס' 24 (21.2.2010) (להלן: עניין מודול בטון); דברי ההסבר להצעת חוק לעידוד השקעות הון (תיקון מס' 14), התשל"ו-1976, ה"ח 269, בעמ' 277-266. בדומה, וכחריג לכלל הקבוע בסעיף 126(ב) לפקודה, ראו גם סעיף 51(ג) לחוק לעידוד השקעות הון (בניסוחו ערב תיקון 60) אליו התייחסתי בענייןמודול-בטון)).
עם זאת, על מנת למנוע מצב בו הדיבידנד שחולק ימוסה שוב ושוב לאורך השרשרת, הוסיף המחוקק וקבע בסעיף 47(ב)(2)(ב) כי "חברה שקיבלה דיבידנד כאמור בפסקת משנה (א), ומחלקת אותו כדיבידנד, תהא זכאית לנכות מהכנסתה החייבת במס הכנסה לפי פסקת משנה (א) (להלן בפסקה זו – הכנסה מועדפת) את הדיבידנד שחילקה באותה שנה...". ובקיצור, להבדיל מהכלל הקבוע בסעיף 126(ב) לפקודה ולפיו חברה שקיבלה דיבידנד פטורה ממס, בחר המחוקק במנגנון לפיו החברה מקבלת הדיבידנד חייבת במס, אך מתאפשר לה לנכות את הדיבידנד כאשר היא מחלקת אותו לבעלי מניותיה.
- עד כאן הכלל הקבוע בסעיף 126(ב) לפקודה, ולצידו החריג הקבוע בסעיף 47 לחוק עידוד השקעות הון. בנקודה זו אנו מגיעים לחיקוק השלישי הקבוע בסעיף 23 לחוק עידוד התעשיה והקובע כלהלן:
זכות להגשת דוח מאוחד
- (א) חברת אם כמשמעותה בפסקה (1) להגדרת חברת אם בסעיף 22 וכן חברת אם כמשמעותה בפסקה (2) להגדרה האמורה, שהמפעלים
--- סוף עמוד 9 ---
התעשייתיים של כל חברות הבת שבשליטתה הם בני קו ייצור אחד, רשאית להגיש את הדוח לפי סעיף 131(א)(3) לפקודה במאוחד, אם הודיעו לפקיד השומה בכתב תוך שנת המס לגביה מוגש הדוח על כוונתן לעשות כן, ובלבד שאם שליטת חברת האם בחברת הבת הושגה לאחר תחילת חוק זה לא יהיו רשאיות להגיש דוח מאוחד אלא משנת המס השלישית שלאחר השגת השליטה.