נטען כי בפגישות בין כלל לבין בעלי השליטה בבולוס גד ובבולוס תיירות, עובר להתקשרות התובעים בהסכם המכר, הסכימו הצדדים שכלל לא תפסיק הנפקת הפוליסות ותו לא, אלא שאותה הפסקה תלווה גם במכתבי החרגה של כלל לרוכשים עתידיים שלא יזכו מכאן ולהבא בפוליסה, היינו מכתב שיחריג הערות אזהרה שתירשמנה לזכות הרוכשים, מתחולת המשכנתא בדרגה ראשונה שנרשמה לזכות כלל על מקרקעי פנינת הים. וכי כלל לא קיימה התחייבותה זו. אומנם, כלל יכולה הייתה לספק מכתבי החרגה רק ביחס למשכנתא שרבצה לטובתה שלה, ולא ביחס להערת האזהרה שנרשמה לטובת אינווסטק; אולם, כפי שיבואר, נושא זה היה ידוע וצף בפגישות שהתקיימו בין הצדדים, ובהליך הפירוק שהתקיים בהמשך לא קיימה כלל התחייבותה, ולא הוציאה מכתבי החרגה לתובעים גם מעת שהודע לה על קיומם; ולפי הראיות שהוגשו, לא חשפה בפני המפרק או ביהמ"ש בהליך הפירוק שהסכימה (כך הלוכה של הטענה) להחרגת רוכשים דוגמת התובעים מן המשכנתא שנרשמה לטובתה. מצדי אעיר שגם נושאי המשרה (שהם שהיו צריכים בסופו של דבר לדאוג למנגנון חלופי, ומכתבי החרגה של כלל , שביחד יבטיחו רוכשים דוגמת התובעים מעת הפסקת הנפקת הפוליסות) לא דאגו לקבלת מכתבי החרגה מכלל ביחס לתובעים, ולא חשפו בפני המפרק או בימ"ש
--- סוף עמוד 13 ---
של פירוק את ההסכמה הנטענת על ידם כעת, בין קבוצת בולוס ובין כלל, עובר להליך הפירוק. כך עולה מבקשה למתן הוראות שהגיש המפרק (ראה בהמשך). כך זכתה כלל למעמד של נושה מובטח בהליך הפירוק , כאשר נמחקו הערות האזהרה לטובת רוכשים כמו התובעים שלא זכו לפוליסה אלא הערת אזהרה בלבד, וההתייחסות אליהם היתה כאל נושים לא מובטחים. כלל מצדה מתכחשת שהושגה הסכמה מחייבת כאמור, והמחלוקת תידון בהמשך.
טענות הנתבע 2:
- הנתבע 5, יעקב בולוס, הוא בנו של אברהים בולוס ז"ל. הוא מודה כי שימש כמנהל בחברת בולוס גד ובחברת בולוס תיירות. הוא מציין כי מי שטיפל בכל נושא הבנייה בפרויקט פנינת הים, היה אביו המנוח,ולא הוא.הכל טופל ע"י המנוח, שהיה אדם דומיננטי וריכז את כל הפעולות אצלו. העד באותן שנים טיפל באוניית הנופש של בולוס תיירות ולא בשום פרויקט בנייה, לרבות זה נשוא התביעה.
אקדים ואציין כי טענות מסוג זה השמיע גם הנתבע 4, ששימש אף הוא דירקטור , אך להבדיל מיתר נושאי המשרה , כיהן במשרתו אך לתקופה קצרה בת כמה חודשים למירב. איני דן לגופה באחריות הנתבע 2 לאור עיכוב ההליך נגדו (לא הוצג היתר מבימ"ש של פשיטת רגל המאפשר להמשיך בהליך כאן נגדו); אולם מכל מקום, אציין כללית ביחס לאחריות נושאי המשרה הנתבעים שהנתבע 2 הנו רק אחד מהם, כי טענות ממן "לא ידעתי", "לא הייתי מעורב" ו-"תחומי עיסוקי היו אחרים", נדחו בהלכה הפסוקה כטענות שיש בידן לפטור דירקטורים באופן גורף מאחריות לכשלים משמעותיים בניהול החברה. על הדירקטורים לאחוז בסמכויות הפיקוח המוקנות להם מכוח תפקידם כחובה ולא רק כזכות. אם רצונם לכהן כדירקטורים - אין הם רשאים לפטור עצמם מאחריות בטענות מעין אלה, ואם אינם מיומנים בתפקידם, הרי זה שיקול האם כדאי לכהן כדירקטור.