ראשית, יש כאמור חסר אינפורמטיבי ביחס למגעים שהתקיימו בין הצדדים בחודשים אוקטובר נובמבר 2001. מסיכום הפגישה השני מ 28.11.01 וגם ממכתב כלל מאותו תאריך שהופנה לאברהים בולוס ז"ל, ניתן כאמור לדלות שהיתה אמורה להתקיים כאמור עוד פגישה בשבוע הבא מול ב"כ בולוס גד לשם סיכום ההבנות בהן דובר בפגישות במסגרתן תעבור בולוס תיירות למשטר של הערות אזהרה במקום פוליסות, וכלל מצדה תחריג בעלי ההערות מן המשכנתא שלה; אולם ככל שהתקיימה פגישה שכזו, לא הועלו עיקריה על הכתב, שמא לא אותר סיכום הפגישה.
כלל ניסתה להיתלות בשיהוי שבו הוגשה התביעה ככזה שגרם נזק ראייתי, גם ביחס לשאלת קיום אותה פגישה נוספת, אולם כפי שכבר ציינתי, לטעמי אין ממש בטענה. ב 2004 לכל מאוחר נודע כאמור לכלל אודות התובעים , כרוכשים שלא קבלו פוליסה וכספם ירד לטמיון, עם פנייתו של עו"ד בית הלחמי ז"ל מה 27.5.04 ממנה יכולה היתה כלל להיוודע בדבר אפשרות התביעה נגדה, כאפשרות ראלית (שכן אפשרות זו נזכרה במכתב). הפרויקט דנן הציב את כלל בסיכון, ולדברי מר מלל, גם לאחר הליך הפירוק וחלוקת הכספים שבקופת הפירוק, נותרה היא הנפגעת העיקרית מקריסת בולוס תיירות. לא מדובר ב"עוד מקרה ביטוח" אלא מקרה המדליק "אורות אדומים" לאור היקף הסיכון. החל מאמצע 2004 אם כן, זמן לא רב במיוחד לאחר קיום הפגישות בסוף 2001, ובעוד הליך
--- סוף עמוד 35 ---
הפירוק מתנהל בביהמ"ש המחוזי, נעשתה כלל מודעת להתקשרות התובעים בהסכם המכר ולאפשרות של הגשת תביעה נגד כלל במקביל לתביעת החוב למפרק, שצוינה במכתבו של ב"כ התובע.
היה עליה לדאוג אפוא לשמירת העדויות והנצחת העובדות הרלבנטיות. בעוד שבחקירתו השניה ב 22.12.15 טען מר מלל כי אינו זוכר אם התקיימה פגישה כזו, בתצהירו כזכור היה הרבה פחות נחרץ , ובסע' לתצהיר 19 טען: "אמנם בשל חלוף הזמן לא אותר תיעוד של פגישה בין פרקליטי הצדדים " (הכוונה לאותה פגישה נוספת שהיתה אמורה להתקיים – י.פ) , "אולם מן המידע שקיים עולה כי פגישה (ואולי אף פגישות) כאמור נתקיימה, וכי הערות אזהרה נרשמו לטובת רוכשי היחידות. מכאן ברור כי אין יסוד לטענת התובעים לפיה עורכי הדין של בולוס תיירות לא היו מודעים להפסקת הנפקת הפוליסות". יוזכר כי עת ניתן התצהיר היתה כלל נתבעת עיקרית בעילות שונות מאלו שהוצבו כלפיה בהודעה לצד ג' – אם כי עילות אלה נזכרו כאמור אף הן בכתב ההגנה של ב"כ נתבעים 1-3 ו 5. הדגשים שמעונין עד להדגיש עשויים להשתנות באופן לגיטימי בהתאם לעילת התביעה או טענות ההגנה, אולם העובדות כמובן – אינן אמורות להשתנות.