המלון כנגד מחיקת העיקול על חלקה 17, זכה להתממש; שכן אותו עיקול , שאמנם לקביעתי ממילא לא היה אמור לתפוס, מופיע ברשימת ההערות שבנסח.
- ב- 25/07/02 שולח עו"ד טויסטר מכתב לב"כ כלל, בו הוא מעלה על הכתב כי סוכם מול כלל שתירשמנה הערות אזהרה על השטח, וכלל תיתן מכתב החרגה לגבי כל דירה שתימכר ובגינה תירשם הערת אזהרה. זאת בעקבות הפסקת הנפקת הפוליסות ע"י כלל. במכתב מתבקש ב"כ כלל להמציא הסכמת כלל בכתב לרישום הערות אזהרה והחרגה מן המשכנתא, לטובת רוכשים לגביהם ירשמו הערות אזהרה כאמור. הנתבע 5 מציין כי מדובר היה במהלך מוסכם על כלל ובאי כוחה. כבר התייחסתי למכתב זה.
- כאשר מקבל התובע מידע שהפרויקט נקלע לקשיים, פונה הוא להנהלת בולוס גד ולעו"ד טויסטר במכתב מיום 27/02/03. הוא מזכיר במכתב את טענתו שהובטחה לו ערבות בנקאית ע"י מר יעקב כהן, ואת העובדה שכך מצוין בחוזה הרכישה (כאמור לא כך, אלא ערבות בנקאית שבולוס תיירות יכולה להמירה בבטוחה אחרת לפי החוק – הערה שלי, י.פ). עד אותה נקודה, שילמו התובעים מס רכישה (שכאמור הושב להם בהמשך), 18,246 ₪ לעו"ד טויסטר, וכן 583,800 ₪ חלק מדמי המכר (הסכומים כוללים מע"מ). לו נצמדו התובעים למנגנון התשלומים שבהסכם, היה עליהם להפקיד התשלומים לחשבון הפרויקט בבנק דיסקונט ולשלם עד אותה עת סכום לפני מע"מ של 665,298 ₪.הבעיה, אפוא, אינה שהתובעים שילמו יותר ממה שהיו אמורים לשלם עד לנקודה בזמן בה ביטלו יתרת השיקים המעותדים. הבעיה הייתה שאותו סכום ששילמו – ירד לטמיון, וכי לא ניתנה להם בטוחה העונה על דרישות החוק (ראה להלן).
- במכתב מיום 27.2.03 מתבקשת הנהלת בולוס גד להמציא לתובע ערבות בנקאית, וליידעו במצב הפרויקט. התובע מציין כי יצר קשר טלפוני עם מר יעקב כהן, והאחרון מסר לו שבולוס תיירות בקשיים והפרויקט נעצר. או אז, פנה התובע לעו"ד בית הלחמי ז"ל וביקש ממנו לבדוק הסיבות לאי קבלת הערבות. בהתאם, לייעוץ ראשוני שקיבל מבא כוחו, ביטל התובע 9 שיקים מעותדים שטרם נפרעו בסך 97,300 ₪ כל אחד.
יוער כי לא נטען על ידי מי מן הנתבעים (ובדין) כי התובעים פעלו שלא כדין משעה שביטלו השיקים: אין חולק כי הפרויקט לא הושלם והדירות לא נבנו אלא נותרו בשלב שלד לא גמור. אולם אין מדובר רק בחוכמה שבדיעבד, ובשלב בו בוטלו השיקים, ברור היה לאור מה שנמסר לתובע והמידע אודות הקשיים אליהן נקלע הפרויקט, , כי הפרויקט לא יושלם; וכי עסקינן בסיטואציה החריגה יחסית של הפרה צפויה, במובן סע' 17 שלחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), שזו לשונו: " גילה צד לחוזה את דעתו שלא יקיים את החוזה, או שנסתבר מנסיבות הענין שלא יוכל או לא ירצה לקיימו, זכאי הצד השני לתרופות לפי חוק זה גם לפני המועד שנקבע לקיום החוזה, ובלבד שבית המשפט, בנתנו צו אכיפה, לא יורה שיש לבצע חיוב לפני המועד שנקבע לקיומו". במצב בו עסקינן לאשורה בסיטואציה של הפרה צפויה, זכאי הנפגע או לעמוד על קיום החוזה, או כפי שנעשה במקרה זה, להתייחס אליו כמי שהופר ולתבוע תרופותיו (ראה למשל ע"א 195/85 בנק איגוד נ' ז'אק סוראקי). ברגיל, ברור שצד שטעה באומדן המצב, אם יפעל חד צדדית עשוי להיקלע בעצמו לסיטואציה של