--- סוף עמוד 51 ---
האם יש אף לנושאי המשרה בבולוס תיירות אחריות אישית נזיקית ביחס למחדל שתואר, ועלה לקביעתי כדי רשלנות והפרת חובה חקוקה מצדה של בולוס תיירות? או שמא יש להם אחריות חוזית אישית?
- השאלה עולה ביחס למנוח אברהים בולוס ז"ל, והנתבעים 3 ו 5 שהיו דירקטורים בבולוס תיירות. אזכיר כי אף הנתבע 2 היה דירקטור בבולוס תיירות – אולם לגביו עוכב ההליך , מכוח תיקהפש"ר בו הוא מצוי.
- בפרשתרינאוי, שאזכרתי לעיל, נדון עניינם של קונים אחרים בפרויקט פנינת הים, מאלו שדווקא הספיקו לזכות בפוליסה של כלל, ולכן החלק הארי של השקעתם – הושב להם עד גבול הכיסוי בפוליסה; ומשעה ששלמה כלל לפי הפוליסה שהנפיקה לרוכשים, באה היא בנעליהם והערות האזהרה שנרשמו לטובתם הוסבו לטובתה. בביהמ"ש המחוזי נקבעה זכאותם של אותם רוכשים ליתרה הלא מכוסה מדמי המכר ששלמו. באותו מקרה, לבד מבולוס גד ובולוס תיירות, נתבעו אישית גם המנוח אברהים בולוס, הנתבע 5 והנתבע 2.
בביהמ"ש המחוזי הוטלה אחריות אישית על נושאי משרה אלה, בשל אי הבטחת כל כספי הרוכשים-התובעים שם, בבטוחה מתאימה לפי הוראותיו הקוגנטיות של החוק, משלא הופקדו כספי הרוכשים לחשבון הפרויקט . האחריות הוטלה הן מכוח הפרת חובה חקוקה והן מכוח עוולת הרשלנות בשים לב לסע' 12 של פקודת הנזיקין , הדן באחריות משתף ומשדל ביחס לעוולה מן העוולות המנויות בפקודת הנזיקין. האחריות הוטלה על נושאי המשרה אף בעילה חוזית.
בביהמ"ש העליון נדחתה התזה לפיה היה מקום להטיל על נושאי המשרה אחריות אישית מכוח דיני החוזים, תוך הבהרה שהמקרים בהם תוטל אחריות חוזית על אורגנים ונושאי משרה בחברה יהיו נדירים; שהרי ההתקשרות החוזית היא עם החברה המפרה, ולא עם נושאי המשרה אישית (פס' 43 – 46 לפסק דינו של השופט דנציגר). עם זאת כב' השופט דנציגר גרס שניתן להטיל אחריות נזיקית על נושאי המשרה מכוח סע' 12לפקודת הנזיקין, גם בלא קביעה שהתקיימו בהם אישית יסודות עוולת הרשלנות או הפרת חובה חקוקה (סע' 47 לפסק דינו). השופט דנציגר הזכיר ההלכה הקובעת כי על מנת שתוטל אחריות נזיקית אישית על נושא משרה צריך שניתן יהא לקבוע שהוא אישית קיים כל יסודות העוולה. הקושי שראה השופט דנציגר בקביעה שנושאי המשרה חבו אישית בעוולת רשלנות או בעוולת הפרת חובה חקוקה היה שיש שיקולים נכבדים התומכים בהגבלה של הטלת חובת הזהירות על אורגנים ונושאי משרה, כדי לא לחתור דה פאקטו תחת עקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה, ולא לגרום לאפקט מצנן של הרתעת יתר מפני נטילת סיכונים עסקיים סבירים (סע' 54 לפסק דינו). נדרשים אפוא יחסים מיוחדים בין נושאי המשרה לניזוקים מכוחם ניתן לקבוע שהניזוקים נתנו בנושאי המשרה אישית אמונם כי ייקחו על עצמם אישית אחריות כלפיהם (סע' 55 לפסק דינו של השופט דנציגר). היות ולא הומחשו יחסים מיוחדים כאלה או ערבות אישית של נושאי המשרה, גרס השופט דנציגר כי לא הופרה עוולת הרשלנות, אישית, על