--- סוף עמוד 52 ---
ידי נושאי המשרה ביחס לרוכשים באותו מקרה. מטעם דומה גרס כי לא התקיימה לגבי נושאי המשרה אישית העוולה של הפרת חובה חקוקה, שכן היסוד הראשון באותה עוולה דורש קיומה של חובה על פי חיקוק על ידי המעוול הנטען; ואילו החובה הוטלה על החברה המוכרת – בולוס תיירות, ולא על נושאי משרה שבה.
עם זאת גרס השופט דנציגר כי למרות שלא ניתן לחייב נושאי המשרה אישית לא בחוזים, ולא בעוולת רשלנות או הפרת חובה חקוקה, כן ניתן לחייבם מכוח סע' 12 לפקודת הנזיקין כמי שסייעו לבולוס תיירות להפר החובה המוטלת עליה בחוק להבטיח מלוא כספי הקונים בבטוחה נדרשת.
שהרי לגבי בולוס תיירות נמצא כי התקיימה לגביה האחריות הנזיקית, מכוח עוולת הרשלנות, וכמי שהפרה חובה חקוקה באי קיום החובה להבטיח את כל כספי הרוכשים לפי הוראות החוק.
דעת הרוב (השופטים ריבלין וארבל), גרסה כי משעה שלא התקיימה בנושאי המשרה עצמם אחריות אישית למעשה עוולה נזיקי – הרי שלא ניתן להשתמש בסע' 12 לפקודת הנזיקין כדי להטיל אחריות על נושאי המשרה. לפיכך התקבל ערעורם של נושאי המשרה והם יצאו פטורים. דעת הרוב הדגישה את השימוש המצומצם שעשתה הפסיקה בסע' 12 כמקור להטלת אחריות, וכי בפועל, מדובר בסע' המקים אחריות אישית. אם לא ניתן לחייב אפוא נושאי המשרה בחברה מכוח עוולות המסגרת הרחבות של רשלנות והפרת חובה חקוקה – אין מקום להטלת אחריות מכוח סע' 12 הנ"ל.
- אלא שהלכתרינאוילא היתה בגדר סוף פסוק (למותר לציין כי פרשת רינאוי אינה מקימה מעשה בי"ד בענייננו, כאשר הן העובדות והבטוחה בה מדובר שונות, והתובעים לא היו כלל בעלי דין באותה פרשה). נראה כי ההלכה הפסוקה הלכה מאז כברת דרך נוספת, ולא היססה להטיל אחריות אישית על נושאי משרה, שהתרשלו בתפקידם והתרשלות זו גרמה נזק, בין לחברה בין לאחרים. לרבות במקרה של נזק לרוכשי דירות מקבלן, בשל התרשלות נושאי המשרה. בשים לב לכך, אני סבור כי בעוד שיש אכן קושי לחייב בענייננו נושאי המשרה אישית באחריות חוזית להפרה של החברה (אלא אם מדובר בנושא משרה שהוא אישית חב מכוח הפרת ניהול מו"מ בתום לב שמא הטעה בזדון בשלב המו"מ); הרי שכיום כבר ניתן לקבוע אחריותם האישית של נושאי משרה ספציפיים בחברה קבלנית , בעוולת הרשלנות והפרת חובה חקוקה, גם בלי להיזקק לתיווכו של סע' 12לפקודת הנזיקין; כאשר בשל מעשים או מחדלים של נושאי המשרה הופרה חובת הזהירות שלהם ושל החברה כלפי רוכשי דירות מן החברה, להבטיח שיתקיימו הוראות החוק ביחס להבטחת כספי הרוכשים. לא נעלמה ממני דרישת ההלכה כי יסודות העוולה הנזיקית יתקיימו אישית בנושא המשרה על מנת שניתן יהא לחייבם בנזיקין, ולדרישה זו בוודאי יש מקום, שאחרת תאוין האבחנה בין החברה לבין נושאי תפקיד שבה, ועשוי אכן להיווצר אפקט מצנן. בהתאמה, לא תוטל אחריות על נושא משרה רק משום שמלא תפקיד בחברה שהתרשלה או הפרה חובה חקוקה. אולם מאידך, אין להירתע מהטלת אחריות נזיקית אישית, מקום בו מלאכותית ההפרדה בין התרשלות החברה במעשה או מחדל, לבין מחדליהם או מעשיהם של נושאי משרה מסוימים בה, שבינם לבין התרשלות החברה שגרמה לנזק ישנה חפיפה לכל דבר ועניין, בשים לב לתפקיד הספציפי שמלאו בחברה ובסיפור המעשה.
--- סוף עמוד 53 ---
- בע"א 8232/09פולורון סיסטם ישראל בע"מ נ' תיווך משכן נכסים בע"מנדון סכסוך מסועף בין צדדים לעסקה משותפת של פרויקט בניה. הפרטים המדויקים אינם רלבנטיים לענייננו, ודי שאציין כי הצדדים הנצים שם לא היו קבלן ונושאי משרה מחד, ורוכשים מאידך.
יחד עם זאת אצטט להלן הקטע הבא מתוך סע' 33 לפסק דינה של כב' השופטת חיות, בבחינת סיכום הדין שיש לו נפקות כללית במה שקשור לאחריות אישית של נושאי משרה בחברה בחוזים או בנזיקין (הדגשות לא במקור); ואף הוא ממחיש כי כפי שאין להיחפז ולאיין האבחנה בין חברה לבין נושאי משרה שבה, והזהירות יפה לכאן, כך אין להירתע מהטלת אחריות אישית על נושא משרה שמלא תפקידו הספציפי ברשלנות וגרם לנזק. ממילא מובן כי חלים כאן עקרונות כללים של עוולת הרשלנות ובהם האבחנות הנכוחות כי מבחנה של הרשלנות אינו מבחן של חוכמה בדיעבד, ויש לבדוק אותה על פי סטנדרט זהירות סביר (ולא של בעל תפקיד מושלם) בנתונים שהיו בזמן אמת, וכן כי לא כל טעות הנה התרשלות. יישום זהיר המביא בחשבון אבחנות אלה, אמור למנוע הטלת אחריות גורפת ולא מבוקרת על נושאי משרה רק משום שהחברה בה עבדו הפרה חובותיה, ולמנוע "אפקט מצנן".