--- סוף עמוד 57 ---
עו"ד סביר היה נרתע ממנו ולא מסתפק בהסברים בעל פה, בדבר הסכמות בעל פה מול כלל. במצב דברים זה היה הנזק נמנע כליל שכן באין בטוחה מתאימה חזקה שהיו התובעים נמנעים מן הרכישה). אי צירוף נסח הרישום כפי שיבואר – הנו מחדל שלדידי רובץ לפתחו של עו"ד טויסטר (ראה בהמשך). אולם גם לשיטה המקלה ביותר עם נושאי המשרה, וגם אם סברו שכלל תעמוד בסיכום אליו הגיעה והמשכנתא שרשומה לטובתה לא לעמוד לרועץ, לכל הפחות היו צריכים לגלות את אוזנו של התובע בדבר הערת האזהרה שלטובת אינווסטק. מחדל זה נזקף לחובת המנוח אברהים בולוס ולחובת מר נשאשיבי, הנתבע 5. ניתן היה להתרשם כי בקיאותו של הנתבע 5 אינה מבוטלת, וכי היה בפועל יד ימינו של המנוח. הוא חתם על מסמכים גם בשם בולוס תיירות ולא רק בשם בולוס גד בה שימש כמנכ"ל (ראה עמ' 94-95 לחקירתו), והתלווה אל המנוח לפגישות המכריעות מול כלל. לענין אחרון זה חשיבות נוספת: לבד מהיותו "יד ימינו של המנוח" , נוכחותו בפגישות מול כלל עם המנוח רלבנטית שכן שם התריע המנוח בדבר הכשל הטמון במנגנון רישום הערות האזהרה שהוצע על ידי כלל, דוקא לאור אותה הערת אזהרה שלטובת אינווסטק. אף הוא אפוא כמו המנוח, היה מודע בפועל ולא רק בכוח לכשל זה. ענין זה בוודאי שהקים חובתו כדירקטור בבולוס תיירות, לדרוש ולפעול ליידוע הרוכשים בדבר ההערות הרשומות ומשמעותן, וכן להבטיח כספם בבטוחה שתענה על דרישות החוק (דרישות שידע , כמו המנוח, שאין הן מתקיימות ביחס להערת האזהרה).
יטען הטוען כי חובת הגילוי היזום נראית לא טבעית ועומדת בניגוד לאינטרס העצמי, היות ובאותה עת שיוועה בולוס תיירות לרוכשים נוספים שהכספים שיזרימו יוכלו לסייע בהשלמת הפרויקט, לתועלתם של בולס תיירות אך גם של כלל הרוכשים בפרויקט. אולם ראשית, זו לא אחת המשמעות של חובת גלוי יזום בשלב המו"מ, ושנית, זה סטנדרט הזהירות שנקבע בהלכה, ביחס לעיקול שנפקותו היתה פחותה מאשר בענייננו.
שנית, אם הוטלה בפרשת רפאלי אחריות אישית על נושאי משרה מכוח אי גלוי יזום בשלב מו"מ חוזי על דבר עיקול שגרסו שהחוב שנועד להבטיח לא קיים, הרי שמקל וחומר ניתן להטיל אחריות נזיקית אישית בענייננו על נושאי המשרה, המנוח אברהים בולוס והנתבע 5, באופן ישיר עוד יותר: בגין הפרת החובה החקוקה והרשלנות , באי קיום הוראות החוק ביחס להבטחת כספי התובעים כרוכשים. זאת גם אם קיוו בתום לב (ואני סבור שניתן לקבל שכך היה), כי חרף הסיכון הידוע, יש עדיין תקווה שתצלחנה בולוס גד ובולוס תיירות להשלים הפרויקט ולצאת מן המשבר. תקווה מעין זו עשויה להקים הגנה לנושאי המשרה מפני טענות אחרות, אך לא מפני הרשלנות והפרת החובה החקוקה באי הבטחת כספי רוכשים. השניים היו מודעים כאמור פוזיטיבית לכך שהבטוחה שתעניק בולוס תיירות אינה עונה על דרישות החוק (ונכחו יחד בפגישות מול כלל שם התריע על כך המנוח), ושניהם כאחד חתומים על הסכם המכר מול התובעים בשמה של בולוס תיירות. זאת ועוד, כאשר מדובר באי העמדת בטוחה להבטחת השקעתם של רוכשי דירות שתענה על דרישות החוק, איני סבור שנדרשת צפיות מצד נושאי המשרה הרלבנטיים בדבר הסיכון לאי התממשות הפרויקט: מדובר בחובה חקוקה שנועדה מטבעה למניעת סיכון מעין זה וירידת כספו של רוכש דירה לטמיון. והחובה הקוקה מקרינה על סטנדרט ההתנהגות הנדרש בעוולת הרשלנות. יסוד הצפיות נתון בפועל ובכוח