אין אפוא מקום לטענות כלפי נושאי המשרה בדבר מרמה או הרמת מסך כלפי בעלי מניות. לא הוכחה עילה מבין העילות הידועות להרמת מסך, וממילא כאמור בפסיקה שציטטתי, משעה שיש בסיס לחיוב אישי בחוזים או נזיקין של נושא משרה (גם אם הוא בעל מניות), יש להעדיף דרך זו על
--- סוף עמוד 59 ---
פני הרמת מסך (לו היה מקום להרמת מסך, היה צריך לבצע הרמת מסך "כפולה" בין בולוס תיירות לבולוס גד כמחזיקת מניותיה, ובין בולוס גד לבעלי מניותיה).
עם זאת, ולאחר שנאמרו הדברים, לא ניתן כאמור לחלוק על כך, כי גם אם (כפי שקבעתי) קיוו אכן נושאי המשרה במאי 2002 שיעלה בידי קבוצת בולוס לצאת מן המשבר ולהשלים הפרויקטים, הרי אותה עת כבר היה ידוע להם היטב , אף חייב היה להיות ידוע, הסיכון הלא היפותטי והראלי, גם אם הלא וודאי, שהתרחיש האופטימי לא יתממש. על רקע זה קבלו משנה תוקף החובות להבטיח כספי התובעים בבטוחה שתענה על דרישות החוק, ולידעם עובר להתקשרות בדבר ההערות הרשומות בנסח ומשמעותן. קיום של אחת מחובות אלה, היה מונע את הנזק בסבירות גבוהה. ביחס לחובת היידוע – חובה היתה לנושאי המשרה להנהיג נוהל יידוע שכזה ביחס לכל רוכש עתידי; למצער מעת הפסקת הלווי של כלל. ביחס למנוח אברהים בולוס ולנתבע 5 אף לא עולה שאלה ממשית בענין זה הואיל והם עצמם חתמו בשם בולוס תיירות על ההסכם מול התובעים. גם ביחס להפרת החובה להבטיח כספי התובעים בבטוחה העונה על דרישות החוק לא עולה שאלה ביחס לשני נושאי משרה אלה, שכן שניהם נכחו כאמור בפגישות מול כלל, ומן הסיכום שערך מר מלל עולה כי המנוח התריע שהמעבר להערות אזהרה שהציעה כלל לא יתן מענה נאות, לאור הערת האזהרה לזכות אינווסטק. מר נשאשיבי הנתבע 5 נכח אף הוא באותן פגישות ולפיכך היה אף הוא מודע היטב לבעייתיות זו (עמ' 89' שו' 17, ונוכחותו עולה גם מסיכומי הפגישות של מר מלל).
- אני קובע אפוא כי הייתה למנוח – שנושאי המשרה עצמם (נתבעים 2 ו 5) העידו כי היה הרוח החיה ומקבל ההחלטות בקבוצת בולוס ואף בפרויקט פנינת הים - אחריות לנזקי התובעים בנזיקין: הן בהפרת חובה חקוקה והן ברשלנות המתייחסות לאי הבטחת כספם בבטוחה מתאימה . אחריותו קמה גם מכוח הפרת החובה החוזית לנהל מו"מ בתום לב מכוח סע' 12 של חוק החוזים (חלק כללי) – זאת בגין אי יידוע יזום של התובע 1 עובר להתקשרות בהסכם המכר, אודות ההערות הרשומות בנסח ומשמעותן. אותה אחריות עצמה שייחסתי למנוח בנזיקין רלבנטית ונכונה גם ביחס לנתבע 5 כדירקטור בבולוס תיירות. גם לגבי האחרון ניתן לחייבו אף בגין הפרת חובת היידוע בשלב המו"מ, מכוח אחריותו כדירקטור בבולוס תיירות. הפרת החובה האחרונה אינה נובעת ממגעים שניהל עם התובעים בשלב המו"מ, ולשם קביעת אחריותם של המנוח ושל הנתבע 5 מכוח הפרת חובת היידוע היזום מכוח סע' 12 של חוק החוזים (חלק כללי) – לא נדרש שהתנהלו אישית מול התובע 1 בשלב המו"מ. דיינו בכך שהיו מודעים לבעייתיות באי הבטחת כספי רוכשים בבטוחה מתאימה ההולמת הוראות החוק, והעובדה שלא עמדו על קיום מנגנון שיחייב יידוע הרוכשים עובר להתקשרות החוזית בדבר קיום ההערות ומשמעותן, למצער החל מרגע הפסקת הנפקת הפוליסות.
חלה אפוא אחריות אישית של המנוח ואחריות הנתבע 5 לנזקי התובעים.
- אני נמנע כאמור מדיון באחריות הנתבע 2 (שלפי תצהיר הנתבע 5 היה מנכ"ל בולוס תיירות); בין אחריות ישירה ובין אחריות מכוח ירושת המנוח, לאור עיכוב ההליך נגדו.
את התביעה כנגד נתבע 4 יש לדחות כאמור לגופה, שכן במאי 2002 כבר לא כיהן משכבר כדירקטור בבולוס תיירות, לאור התפטרותו. הוא העיד כאמור כי הספיק להשתתף בישיבת דירקטוריון אחת