--- סוף עמוד 60 ---
ולחתום על תשקיף; אך לא הומחש קשר בין חתימה על התשקיף לבין המחדלים שמצאתי כי גרמו לנזקם של התובעים.
- א.ביחס לנתבע 3, בנו של המנוח:הדיון לגביו נוגע לשני ראשים: אחריותו כנושא משרה, ושאלת חובתו כיורש של המנוח לשאלת בחובו הפסוק של האחרון כלפי התובעים. הנתבע 3 כיהן גם הוא כאחד הדירקטורים בבולוס תיירות. למרבית הפליאה לא טרח הוא להגיש תצהיר ובו יפרט עיסוקיו בחברה ויתייחס לטענות המועלות נגדו כדירקטור: לא במה שקשור לתפקיד שמלא בקביעת מדיניות החברה בדבר יידוע הקונים על הערות רשומות, ולא ביחס לקביעת מדיניות באשר לבטוחה שתסופק להם וגביית כספם בניגוד לחוק, באין בטוחה ההולמת דרישות אותו חוק. כבר הפניתי שימת הלב שהוטלה בהלכה חובות אקטיביות על דירקטורים , לרבות דרישה ליידועם במהלכים אותם עליהם לאשר, ולרבות הפנית משאבי זמן מספיקים לתפקידם . לא ברור מה התפקיד שמלא הנתבע 3 בחברה אך ענין זה נזקף לחובתו בשל הימנעותו מהעדה.
יש כמובן משמעות ראייתית להימנעות מהבאת ראיות זמינות ורלבנטיות, ושבעתיים כך, משעה שמדובר בלא אחר מבעל דין נתבע ששימש כדירקטור בבולוס תיירות לעת הרלבנטית, ונמנע ממתן עדות. יש לזקוף לחובתו משמעותה הראייתית של הימנעות זו.
"... לעיתים, הדרך שבה מנהל בעל דין את עניינו בבית המשפט הינה בעלת משמעות ראייתית, באופן דומה לראיה נסיבתית, וניתן להעניק משמעות ראייתית לאי הגשת ראיה. התנהגות כגון דא, בהעדר הסבר אמין וסביר - פועלת לחובתו של הנוקט בה, שכן היא מקימה למעשה חזקה שבעובדה, הנעוצה בהיגיון ובניסיון חיים, לפיה דין ההימנעות כדין הודאה בכך שלו הובאה אותה ראיה, היא הייתה פועלת לחובת הנמנע ותומכת בגרסת היריב. בדרך זו ניתן למעשה משקל ראייתי לראיה שלא הובאה. כאשר בפי בעל דין הסבר סביר ואמין לאי העדתו של עד מטעמו או לאי הגשת ראיה מצידו, ישמיט ההסבר את הבסיס מתחת לקיומה של החזקה שנוצרה לחובתו בשל אי הבאת הראיה (ראו ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מד (4) 595 (1990)). באשר להתנהגות היריב במהלך הדיון, כמו למשל, הימנעות מהבאת ראיה, עמד בית משפט זה לא אחת וכך קבע:
'...כלל נקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל-דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, היתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי-הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה" (ע"א 548/78 אלמונית נ' פלוני, פ"ד לה (1) 736, 760 (1980). מצוטט בע"א 2275/90 באמצעות בנין דור בע"מ נ' רוזנברג, פ"ד מז (2) 605, 614 (1993))'