משקלה הראייתי של "הימנעות" נבחן באמת המידה שבה בוחנים "התנהגות מפלילה". הן במישור האזרחי והן במישור הפלילי, הימנעות זו "מחזקת" את הראיות העומדות לחובת הנמנע, ומחלישה את הראיות המובאות מטעמו להוכחת גירסתו. בדרך זו ניתן למעשה משקל ראייתי לראיה שלא הובאה (ראו יעקוב קדמי, על הראיות, חלק שלישי, הדין בראי הפסיקה 1649-1650 (2003)). "
(מתוך סע' 25-27 לפסק דינו של השופט ג'ובראן בע"א 9656/05 שוורץ נ' רמנוף).
ב. על כך שהנתבע 3 כיהן כדירקטור במועדים הרלבנטיים בבולוס תיירות, אין חולק. על רקע זה ברורה הנפקות הראייתית להימנעותו מלתן תצהיר. היה עליו להשיב לטענות שהועלו כלפיו כאחד מן הדירקטורים בחברה, כאשר מצאתי ממש בטענות הן לגבי הפרת חובת היידוע של הקונים בדבר קיום ההערות הרשומות ומשמעותן , והן באי הבטחת כספי השקעתם. ככל שטענת נתבע 3 הנה
--- סוף עמוד 61 ---
שלמרות שחלו עליו חובות זהירות כדירקטור אין לו יד ורגל במחדלים אלה, היה עליו להתייחס לטענות, להגיש תצהיר שיפרט הדברים ברחל בתך הקטנה, ולחשוף עצמו לחקירה נגדית. אני מפעיל לחובתו החזקה הראייתית ביחס למי שנמנע מהצגת ראיות זמינות שברשותו, וקובע אף הוא נושא באחריות כנושא משרה, הן בנזיקין מכוח הפרת חובה חקוקה ורשלנות, והן מכוח הפרת חובת הגלוי היזום לתובע 1 (כאמור כדי שתקום חובה אחרונה זו, אין חובה שהנתבע 3 יהא מעורב אישית בשלב המו"מ).
- א.ממילא אף אלמלא נמצא אחראי אישית – חב הנתבע 3 כיורשו של המנוח, שקבעתי אחריותו האישית לנזקי התובעים. בעניין אחרון זה חדלו שני הצדדים.
התובעים תבעו יורשי המנוח בכתב התביעה מתוקן, אך לפי צו הירושה שהוגש החלק הארי בעזבון המנוח – הנו כאמור של האלמנה כיורשת. נקבע כי מחצית מנכסי המנוח הנם קניינה ולכן עומדת לחלוקה רק המחצית השניה, מתוכה ירשה 10/12. האחרונה לא התגוננה אך מאידך, לא התבקש נגדה פסק דין ולא הומחש כי בוצעה לה מסירה. משכך אין מנוס ממחיקתה התביעה נגדה.
ב. מאידך הנתבע 3 לא התייחס כלל לתובענה, לא במה שקשור לאחריותו כנושא משרה, ולא במה שקשור לחלקו כיורש, וממילא לא טרח להמחיש שווי עזבון המנוח ושווי המנה שירש (1/12 ממחצית עזבון המנוח). עניין זה נזקף לחובתו, והפעם לא רק מכוח חזקה ראייתית כללית בדבר הימנעות מהצגת ראיות שבשליטת בעל דין, אלא מכוח הוראות דין ספציפיות.
ג. סע' 126-134 לחוק הירושה דנים באחריות יורשים לחובות העיזבון: סע' 126 קובע כי עד לחלוקת העיזבון אין היורשים אחראים לחובות העזבון אלא בנכסי העיזבון. אולם לפי סע' 128(א), אם חולק העזבון בלי שהוזמנו הנושים, ובלי שסולקו החובות שהיו ידועים בזמן החלוקה, אחראי כל יורש לחובות שלא סולקו כדי שוויו של כל העזבון בזמן החלוקה; אם הוכיח שלא ידע על חוב פלוני בזמן החלוקה, יהיה אחראי לו רק כדי שוויו של מה שקיבל מן העזבון.