בענייננו לא הומחש שהתובעים הוזמנו טרם שיחולק העזבון ונהיר שלא הוזמנו. קשה לחלוק על כך שכדירקטור בבולוס תיירות, היה הנתבע 3 מודע לחוב הקיים כלפי התובעים – ולו מן הטעם שהמפרק בהליך הפירוק של בולוס תיירות אישר תביעת החוב של התובעים במלואה , כחוב לא מובטח (ת/2 ו ת/3). אם לא ידע – היה צריך לדעת.
סע' 128(ב) קובע העקרון שהוכחת שוויו של העזבון או של מה שיורש קיבל מן העזבון - על היורש. הנתבע 3 לא עמד כאמור בנטל ולא טרח להוכיח לא מה שווי העזבון וממילא מה שווי המנה שירש (1/12 ממחצית העזבון). אלו אינם עניינים שבידיעה שיפוטית ואי הוכחתם עומדת לרועץ על הנושא בנטל – הנתבע 3.
להלן נוסחם של סע' 131 – 134 של חוק הירושה:
"131. (א) הזוכה במנה אינו אחראי, על אף האמור בסעיפים 127 עד 130, לחובות העזבון שלא סולקו לפני חלוקתו, אלא כדי שוויו של מה שקיבל מן העזבון, ונושה אינו רשאי לגבות ממנו כל עוד הוא יכול לגבות מיורש שאינו זוכה במנה.
--- סוף עמוד 62 ---
(ב) הזוכה במנה אינו אחראי למנותיהם של זוכים אחרים.
- (א) נושה שיורש אחראי לחובו לפי הוראות סימן זה, רשאי לתבוע ממנו את מלוא תביעתו במידה שאינה עולה על היקף אחריותו של היורש, ובלבד שהודיע על תביעתו תוך התקופה שנקבעה בהזמנה לפי סעיף 99 או סעיף 123, אם היתה הזמנה כזאת.
(ב) נושה שלא הודיע על תביעתו תוך התקופה שנקבעה בהזמנה לפי סעיף 99 או סעיף 123, ואין לו הצדקה לאי-הודעתו, אינו רשאי לתבוע מיורש אלא חלק יחסי מתביעתו כיחס חלקו של אותו יורש בעזבון כולו, ותוך שנתיים מתום אותה תקופה.
- מי שאחראי לחובות העזבון לפי הוראות סימן זה, רשאי בית-המשפט לפטרו מאחריותו, כולה או מקצתה, אם נהג לגבי חובות העזבון בתום לב ומה שקיבל מהעזבון הוא מועט או שיש סיבה מיוחדת אחרת המצדיקה פטור זה.
- (א) היורשים בינם לבין עצמם נושאים בחובות העזבון לפי יחס חלקיהם בעזבון, זולת אם הורה המוריש בצוואתו על חלוקה אחרת של נטל החובות, ובלבד שלא ישא יורש בחובות העזבון בסכום העולה על אחריותו לנושים.
(ב) יורש שסילק לנושה יותר מכפי שמוטל עליו בינו לבין היורשים האחרים, רשאי לדרוש מן האחרים החזרת היתרה במידה שסילקו פחות מכפי שמוטל עליהם."
לאחר פטירת המנוח תוקן כתב התביעה ונתבע הנתבע 3 כיורש כאמור, האחראי לחוב המנוח. בכך יש לראות בתובעים כמי שקיימו דרישת סע' 132. גם אם אניח לטובת הנתבע 3 כי נושא הוא בחובו של המנוח כלפי התובעים רק עד שווי מה שקיבל מן העזבון, הרי לא הוכח כאמור לא מה היה שווי עזבון המנוח במותו, וממילא לא שווי מה שירש הנתבע 3 (1/24 מן העזבון). חסר ראיתי זה נזקף כאמור לחובת הנתבע 3 כמי שלא עמד בדרישת סע' 128. לפיכך יש לקבוע כי חב הוא במלוא חובו של המנוח.
- מכאן שמן הגורן ומן היקב יש לחייב גם הנתבע 3 יחד ולחוד עם הנתבע 5 בנזקי התובעים: חיובו של הנתבע 3 הנו חיוב אישי כנושא משרה, אך גם כמי שנושא בחובו של המנוח כלפי התובעים, כאשר נקבעה אף אחריותו האישית של המנוח כלפיהם, כנושא משרה.
האם חלים התיישנות או שיהוי?