עו"ד טויסטר חב אפוא אף הוא בפיצוי התובעים, ביחד ולחוד עם נתבעים 3 ו 5. חיובו של עו"ד טויסטר הנו חיוב ביחד ולחוד עם נתבעים 3 ו 5. יחד עם זאת, במבחן האשם המוסרי המשמש לחלוקת החיוב בין מעוולים במשותף (סע' 84 לפקודת הנזיקין) , ואף בשים לב לדילמות בהן עשוי למצוא עצמו ב"כ קבלן, ברור שגדול יותר אשמם של נושאי המשרה, שכשלו מלספק בטוחה לפי הוראות החוק וגבו יותר מ 15% מדמי המכר בטרם עמדה בידם הזכות לעשות כן, בלא שהעמידו הרוכש על המשמעות. בחלוקה בין המעוולים במשותף אמורים נושאי המשרה לקביעתי לשאת ב 80% (בחלוקה שווה שבין הנתבע 3 לנתבע 5 היינו 40% כל אחד) , ו 20% על עו"ד טויסטר.
יש רלבנטיות לאמור בפסקאות האחרונות אף ביחס להוצאות המשפט.
- בע"א 4612/95מתתיהו נ' שטילהורחבה דה – פאקטו (ביחס להלכת בכור) חובת הזהירות שחב עו"ד של קבלן בעסקת מקרקעין ביחס לצד שני לא מיוצג גם משעה שאינו לקוחו. ברור שברגיל
--- סוף עמוד 69 ---
אין להשוות בין חובת הזהירות ללקוח לבין זו החלה כלפי צד אחר לעסקה, אולם יש חריגים. לא ניתן להתעלם מכך שבאותו מקרה, למרות שנקבע שם שיש לראות במערערים כלקוחות משרד עוה"ד, הרי שנקבע בנוסףשגם אם יש להשקיף עליהם כמי שאינם לקוחותיו, יש מצבים בהם נוצרת חובת זהירות של עו"ד כלפי מי שאינו לקוחו. החשוב לענייננו הנו שלא דובר שם על עסקת רכישת דירה מקבלן, אלא על עסקת קומבינציה בה נתבע עוה"ד של הקבלן על ידי בעלי החלקה (שלא היו מיוצגים – תחת אותה הנחה (שאמנם לא התקבלה שם) שאין להשקיף עליהם כעל לקוחות המשרד) : ולמרות זאת נקבע שגם בהנחה שלא מדובר בלקוחותיו, קמה חובת זהירות של ב"כ הקבלן כלפי בעלי המגרש (שהופרה), גם בהיעדר מקור כתוב בדין כמו סע' 5 לכללי הייצוג , היוצר עוגן להטלת חובת נאמנות כפולה של ב"כ הקבלן כלפי הקבלן והרוכש כאחד. למרות זאת נקבעה חובת הזהירות מתוך מתיחת אנאלוגיה להלכת בכור דווקא, שם כן דובר על עסקת רכישה מקבלן, וכן היתה תחולה לסע' 5 הנ"ל. זאת בשים לב לכך שהמערערים שם (כמות התובעים בענייננו) – לא היו מיוצגים. עו"ד טויסטר היה אחד הנתבעים באותו מקרה (אם כי חויב מכוח עצם היותו שותף במשרד עוה"ד ולא משום שעיוול אישית).
- לשלימות התמונה עיין גם בע"א 6645/00שלמה ערד, עו"ד נ' ז'אק אבן.אותו מקרה לא נגע לעסקת מקרקעין, אולם אף בו הומחש כי הפסיקה יצרה סטנדרט זהירות המטיל לעתים חובת זהירות של עו"ד כלפי צד שלישי, גם משזה אינו לקוחו – בפרט כשאינו מיוצג. עם זאת אף שם ביכר ביהמ"ש העליון לסווג את יחסי הצדדים כיחסי עו"ד – לקוח מה שממילא מטיל חובת זהירות על עוה"ד.
יוער כי במקרה של ניגודי אינטרסים פוטנציאליים – הדגישה הפסיקה כי על עוה"ד ממילא לעמוד על המשמר כשהוא נוטל ייצוג או מסכים לתן שירות שעשוי לסווג אותו כעוה"ד של מבקש השירות – לבל ייקלע לניגוד עניינים. אלא שבמקרה בו עסקינן הפוטנציאל הבעייתי לניגוד עניינים מובנה מאליו בתוך סע' 5 לכללי הייצוג. במצב דברים זה, יש להצמד לקביעות ההלכה כאשר פעם תגבר חובת הנאמנות ללקוח, ופעם – לרוכש.