על פי קביעות ההלכה כאמור, הפר עו"ד טויסטר חובותיו, והפרה זו היתה קשורה סבתית – עובדתית ומשפטית כאחד, לנזק שנגרם לתובעים. זאת ועוד, עליו להשיב התמורה שניתנה לו כשכ"ט מאת התובעים: הן לאור הפרת חובת הנאמנות שלו כלפיהם, והן לאור העובדה כי ממילא לא סיפק ולא יכול היה לספק השירות בעטיו משתלם השכר: ייחוד הדירה ורישומה על שם הרוכשים.
- אחריות הנתבע 8: הדיון והקביעות שהביאו למסקנה בדבר אחריותו של עו"ד טויסטר, מביאים לתוצאה הפוכה במקרה של הנתבע 8. במועדים הרלבנטיים היה הנתבע 8 עו"ד שכיר צעיר במשרדו של עו"ד טויסטר שפעל על פי נהלי המשרד , עליהם לא היתה לו שליטה. אמנם האחריות בנזיקין היא אחריות אישית, וותק לא רב אין בו כדי להכשיר התרשלות עו"ד, כאשר לו נמצא
--- סוף עמוד 70 ---
שהנתבע 8 התרשל באופן שגרם לנזק, ממילא היה חב עו"ד טויסטר באחריות שלוחית למחדליו של הנתבע 8 (מכוח סע' 13 לפקודת הנזיקין) , ולא רק באחריות ישירה . אלא שלא נסתרה הגרסה כאמור שעו"ד טויסטר, לא ידע בפועל על הערת האזהרה שהיתה רשומה לטובת אינווסטק במועד ההתקשרות מול התובעים . לא כל שכן שלא נסתרה גרסת הנתבע 8 שלא ידע על ההערות הרשומות, אף לא על החלטת כלל להפסיק מנגנון הנפקת הפוליסות. נראה שהנתבע 8 , בשלב בו היה מצוי בקריירה שלו, היה אמור לבצע פעולות טכניות על פי ההנחיות שניתנו לו במשרד היינו: להחתים הרוכשים על ההסכם לאחר שוידא שהם קוראים אותו או להקריא להם אותו, להפנות שימת לבם שעו"ד טויסטר לא מייצג אותם וכי ביכולתם לדאוג לייצוג מטעמם עובר להתקשרות (אף התובע הודה שהיה מודע שעו"ד טויסטר הנו עו"ד של הקבלן, ואף עיין בחוזה שם צוין בפירוש שעו"ד טויסטר לא מייצג הרוכשים אלא הקבלן) ; ולדאוג לרישום הערת אזהרה לטובת רוכשים אלו ואחרים כאשר התבקש לעשות כן . פעולות אלה – עשה. אני מקבל שלא היה אמור לדאוג לשמש ככלב השמירה של התובע שבחר להקדים תשלומים ולפעול לתשלום ישירות מול בולוס תיירות, בניגוד למנגנון ההפקדה לחשבון וללו"ז הקבוע בחוזה (אם כי בשלב בו עסקינן, ספק אם אף הפקדה לחשבון הפרויקט שנוהל על שם בולוס גד, היה משנה מן התוצאה;
כאשר כלל כבר הפסיקה הלווי וממילא את הפקוח שלה על הפקדת כספים לחשבון ומשיכתם ממנו , ככל שהפעילה אותו קודם; וממילא מקובלת עלי הגרסה שבולוס תיירות העבירה כספי התובעים לבולוס גד לשם המשך הבניה בפרויקט). לדברי נתבע 8, אף לא היה הוא מודע להפסקת הנפקת הפוליסות על ידי כלל, אולם אין מניעה עקרונית לספק פוליסה, ולרשום גם הערת אזהרה – שבפן הטכני רישומה פשוט (בין אם עונה היא על דרישות החוק, ובין אם לאו). לא היתה לו שליטה על נהלי המשרד שהוכתבו לו או על מדיניות המשרד לה היה כפוף. לו נודעו לו במצטבר הבעייתיות של ההערות הרשומות , שממילא לאורן היה עליו להבין שהערת האזהרה אינה עונה על דרישות החוק, וכי כלל הפסיקה כבר הנפקת הפוליסות, יכול שהייתה קמה אף חובה מקבילה שלו גם כעו"ד שכיר, ולא רק של עו"ד טויסטר, לדאוג להתראה בפני התובעים. אמנע מקביעת מסמרות בשאלה אחרונה זו, כאשר הגיונם של דברים היה מחייב במקרה שכזה שיתייעץ קודם כל עם מעסיקו עו"ד טויסטר. אולם על דבר אחד קשה לחלוק: לא הוא שהיה אמור להתוות מדיניות אימתי יש להפיק נסח רישום ממנו ניתן ללמוד ולהתעדכן על הערות חדשות שהתווספו, ובווודאי שכעו"ד שכיר לא היה אמור להפקת נסחים מכיסו. עו"ד טויסטר העיד כאמור כי בעניין זה לא היה משרדו דואג להפיק נסח רישום מעת לעת (אלא במקרה של רכישה מאדם פרטי היינו דירה מיד שניה, ולא מקבלן או חברה משכנת). זו היתה המדינייות במשרד. לדברי עו"ד טויסטר, במה שקשור לקבלנים וחברות משכנות – שייצג הסתמך הוא על כך שלקוחותיו יעדכנו אותו בדבר רישום הערות שהיו בידיעתם. זו כאמור פרקטיקה לא תקינה בשים לב לחובת הנאמנות אף כלפי הרוכשים, אולם מכל מקום על נוהל עבודה זה לא היתה לנתבע 8 שליטה, לא היה הוא אמור לחקור עו"ד טויסטר מתי הפעם האחרונה בה עיין בנסח עדכני, וממילא לא יכול היה אפוא להיוודע בהערות הרשומות. באין ידיעה על ההערות, ועל הפסקת הנפקת הפוליסות (גרסה שאני מקבל) – אין כאן עצימת עיניים, אלא יכול היה הנתבע 8 לסמוך יהבו על מעסיקו, כי דאג להתקיימות הדרישות שבחוק מול הרוכשים , וכי עליו להסתפק במה שהתבקש לבצע: החתמת הרוכשים על הסכם ההתקשרות, תוך וידוא שהם מודעים לתוכנו, ורישום הערת אזהרה לטובתם (שלא הוא שהיה אמור לדעת שאין לה ערך, אלא כאמור עו"ד