--- סוף עמוד 71 ---
טויסטר, לו דאג להתעדכן במצב הרישומי בחלקה עובר להחתמת התובעים על הסכם הרכישה). שאלת אחריותו האישית של הנתבע 8 כעו"ד שכיר נגזרת מן התפקיד שהוטל עליו למלא במשרד.
המלה "עו"ד שכיר" אינה מלת קסם הפוטרת עוה"ד מאחריות, אך הדברים תלויי נסיבות. יכול עו"ד שכיר עליו ועל הידע שלו סומך מעסיקו, להתבקש על ידי האחרון ללוות תיק או לקוח מ א' ו עד ת', או לבצע משימה מהותית, בשיטת "שגר ושכח"; ויכול שעו"ד שכיר יתבקש רק לדאוג לביצוע פעולות טכניות נדרשות, כמו לרשום הערת אזהרה או לדאוג לרישום חברה, מבלי שיתבקש לברר השלכות הרוחב, ומבלי לעדכנו ברקע הדברים או בבדיקות שיכול אותו עו"ד שכיר להניח שהתבצעו ככל שיש בהן צורך.
התרשמתי כי במקרה של הנתבע 8 החלופה האחרונה היא שהתקיימה לגבי פועלו. הכשל של עו"ד טויסטר נבע מאי התנהלות נכונה ברמה הנוהלית, שממילא לא אפשרה קיום חובותיו כלפי התובעים לו נודע מה שהיה צריך להיוודע. לנתבע 8 אין קשר לכשל זה בנהלי העבודה, ולא הייתה לו שליטה עליו, וממילא לא הוא שהתרשל. דין התביעה נגדו לדחיה.
אחריות כלל (כצד שלישי בהודעות שנשלחו לה) ושאלת אשם תורם של התובעים
- במחלוקת שבין הצדדים, קבעתי כאמור כי כלל לא קיימהההבנות שהשתכללו לכדי הסכמה מחייבת בינה לבין קבוצת בולוס, כי תתן מכתבי החרגה ביחס למשכנתא שלה, לבעלי הערות אזהרה רשומות דוגמת התובעים, מעת הפסקת הנפקת הפוליסות שלה. לפיכך נראה שגם לא הציגה התמונה המלאה בענין זה בהליך הפירוק (לפחות על פי הראיות שהוצגו בפני, והבקשה שהגיש המפרק, ממנה עולה שלא הוצגה בפניו אותה הבנה). אולם כפי שצוין המודיעים לא יכולים להיבנות מעניין זה. בשלב מסוים שקלתי האם אין מקום לחייב התובעים באשם תורם בגין אי הצפת הסוגיה בהליך הפירוק, כאשר מחד התקבלה תביעת החוב של התובעים במלואה, ומאידך זכו לקבל סכום מקורב של 14,000 ₪ בלבד מקופת הפירוק שכן ההתייחסות לחובם היתה כאל חוב לא מובטח, והערת האזהרה שלהם נמחקה. אלא שאין להטיל אשם תורם ולו מן הטעם, שלא הומחש שלתובעים הייתה ידיעה קנויה בהליך הפירוק בדבר אותן הבנות מול כלל, אף לא שהיו יכולים להיות להם הכלים להתחקות בזמן אמת ולהיוודע שהיו הבנות כאלה. לא הומחש אפילו כי הייתה לתובעים או לבא כוחם המנוח ידיעה אודות הפגישות שהתקיימו בין כלל לנושאי המשרה בסוף 2001, או כי היתה יכולה להיות להם אינדיקציה כלשהי עת התנהל הליך הפירוק, מכוחה יכלו לחשוד שמא ואולי הגיעה כלל להבנה מחייבת ממן זו שקבעתי שהשתכללה. נושאי המשרה, כבעלי הידיעה הטוענים בפה מלא להשתכללות ההבנות – אף הם לא טרחו להציג בהליך זה כל ראיה שתלמד על כך שהם עצמם הציפו העניין בהליך הפירוק. אף הם אפוא לא עשו כן - מטעמים השמורים עמם.
כאמור אפילו היה מוצף הנושא לפני המפרק או בהליך הפירוק, לא היתה התוצאה משתנה: כאמור במצב דברים זה, היתה עדיין הערת האזהרה של אינווסטק (כנושה מובטח שרשם ההערה על זכותו למשכנתא על מגרש פנינת הים , ועוד לפני שנרשמה ההערה לזכות התובעים ) – זוכה לבכורה ביחס להערת התובעים שהיתה נמחקת מפניה. זו היתה התייחסות המפרק לא רק ביחס למשכנתא