ב. הטענות כנגד הדירקטורים ובעלי השליטה נוגעות הן לאחריות אישית של נושא משרה בתאגיד, והן להרמת מסך. בעילה האחרונה – זו של הרמת מסך – נטען שיש להרים המסך כלפי בעלי השליטה, מכוח עילה של הפעלת החברה במימון דק, בלי לשמור על יחס ראוי בין הונה העצמי של החברה לבין התחייבויותיה; או מכוח שימוש לרעה במסך ההתאגדות, לרבות לצורך גזלת כספי התובעים ואי קיום החוק; או מכוח הברחת רכוש של החברה, לרבות מכירת דירות פיקטיבית למקורביהם. אין טענות להרמת מסך מכוח נסיבות אחרות (ראה סעיף 25.7 לכתב התביעה המתוקן).
ג. יתר הטענות בכתב התביעה מתייחסות להטלת חבות אישית בחוזים או בנזיקין על נושאי משרה בתאגיד.
הטענות נעות מתרמית ועד הפרת החוק, כאשר נטען גם אף שהדירה נמכרה לתובעים כאשר נושאי המשרה ידעו שהחברה על סף קריסה או שהפרויקט לא יושלם; או שנושאי המשרה ידעו שכלל הפסיקה הליווי, ולא וודאו שהמשך מכירת הדירות ייעשה על ידי גורם מלווה אחר שיעמיד בטוחות
--- סוף עמוד 11 ---
במקומה של כלל; או שכספי המכירה של דירות בפרויקט הועברו לפרויקטים אחרים, ומכל מקום שלא לחשבון הפרויקט; או שלא התריעו בפני התובעים אודות קשייה הכלכליים של החברה והסיכונים ובכך אף חטאו בחוסר תום לב בניהול מו"מ.
ד. כלל חברה לביטוח (להלן "כלל") נתבעה במקור כנתבעת 6. הטענות כלפיה בכתב התביעה המקורי והמתוקן התייחסו להתנהלות לא נאותה עד רשלנית של גוף פיננסי המלווה פרויקט בנייה. טענות אלה כפי שיבואר – התייתרו , ולכן אסתפק בהתייחסות קצרה. לדידי , וכפי שהבהרתי בהחלטה מפורטת (שדחתה אמנם בקשה של כלל לדחיה על הסף אך הבהירה הקושי הגלום בטענות אלה) הטענות לא הבחינו כראוי בין טיב הבטוחה שמעניק בנק מלווה, לבין זו שמעניקה חברת ביטוח המנפיקה פוליסה להבטחת השקעות של רוכשי דירות. התובעים ניסו לגזור התייחסות שווה לכלל, משל הייתה בנק מלווה. כך גם ביחס לטענות שעניינן באי אזהרות רוכשי דירות פוטנציאליים על כך שהפסיקה להעניק ליווי לפרויקט או אי פנייה למשטרה או לרשם הקבלנים. כלל לא הייתה אמורה להזהיר ציבור קונים עתידי על מצבה הכלכלי של בולוס גד או בולוס תיירות, ובכך להביא ל"אפקט דומינו" שיביא לקריסה וודאית שלהם, תוך הגדלת החשיפה של כלל עצמה מכוח הפוליסות שהוציאה, ויכול שאף לפגיעה בציבור קונים של קבוצת בולוס לא רק בפרויקט המעורב, אלא בפרויקטים נוספים. (הכל בתקופה בה היה ידוע אמנם לכלל שבולוס תיירות ובולוס גד מצויות בקשיים כלכליים, אך מאידך נאבקו הן עדיין וניסו להשלים הפרוייקט). יש הבדל בין חששות של כלל שבולוס תיירות לא תוכל להשלים פרויקט פנינת הים, מה שיביא לחשיפה של כלל שהונפקה פוליסה לרוכשים ורצון של כלל להקטין הסיכון והחשיפה – לבין ידיעה וודאית שכך עומד לקרות. הטענות בעניין זה היו מופרכות , מה גם שלכלל הייתה יכולה להיות ידיעה כללית על המצב בפרויקט ועל חובותיה של בולוס גד או בולוס תיירות כלפי מחזיקי אג"ח כתוצאה מפרסומים שהיו אותה עת, אך לא בהכרח על נכסים ועל תזרים מזומנים הצפוי מפרויקטים אחרים (אזכיר שבולוס גד הייתה חברת בנייה גדולה שפרויקט זה לא היה הפרויקט היחיד שבנתה). מאותם טעמים, מרגע שהוחלט על הפסקת הנפקת פוליסות, ברור שכלל לא הייתה אמורה ליידע קונים עתידיים (איך בדיוק?) בדבר הפסקת הנפקת הפוליסות. אזכיר שבהסכם המכר עליו חתם התובע עצמו, לא נזכר כלל המנגנון של פוליסת ביטוח ולפיכך לא ברור כיצד התיימרו התובעים לטעון להסתמכות על מגנון זה דווקא. נזכר בחוזה מנגנון אחר של ערבות בנקאית, שהיא הבטוחה שהייתה בולוס תיירות אמורה לספק לתובעים וכשלה מעשות כן. אומנם יכולה הייתה, עפ"י ההסכם, בולוס תיירות להמיר הבטוחה שנזכרה בבטוחה אחרת עפ"י החוק, אולם הסתמכות של התובעים שכך תעשה ועוד ביחס לפוליסת ביטוח של כלל דווקא – בוודאי שלא הייתה קנויה.