--- סוף עמוד 22 ---
קביעה זו של בית הדין האזורי. בהתאם ניתן פסק דינו של בית דין זה, שבו, בין היתר, בוטלה קביעתו האמורה של בית הדין האזורי.
- מר מזור טוען כי כל שבית הדין האזורי שדן בעניינו קבע הוא, שיישום ההסכם הענפי במקרה המסוים שלו מנוגד לחוק שעות עבודה. לטענתו, לא סוכם עמו כי תוספת המחזור תכלול תשלום עבור הגמול לפי חוק שעות עבודה. לעניין זה מפנה מר מזור לסעיף 46(ב)(3) להסכם הענפי, שבו נקבע כי הכללת תשלום הגמול האמור ב"שכר העידוד" מותנית בהסכמה – והסכמה זו צריכה להינתן על ידי העובד או על ידי נציגות העובדים. משמר מזור לא נתן הסכמתו כאמור ואף נציגות העובדים בפרידנזון לא עשתה כן, הרי שלא חלות עליו הוראות ההסכם הענפי בעניין זה.
זאת ועוד, כך לטענת מר מזור, פרידנזון עצמה לא סברה כי תשלום תוספת המחזור בא במקום הזכאות לפי חוק שעות עבודה, ולראיה שהיא שילמה לו עבור עבודתו במנוחה השבועית תשלום נוסף (240 ₪ ליום). בנוסף – הטענה כאילו תוספת המחזור מחליפה את הגמול לפי חוק שעות עבודה לא מסתדרת עם ההיגיון, שכן, התוספת שולמה לו בפועל גם ללא עבודה בשעות נוספות. לכן, כלל לא ברור הקשר בין תשלום התוספת ובין הטענה שהיא באה במקום תשלום הגמול.
- נוכח טענת מר מזור עלה שנקודת המחלוקת היא בשאלת זהות הגורם שצריך ליתן את "ההסכמה" להסדר הקבוע בהסכם הענפי. לאור שאלה זו שעניינה פירושו של ההסכם הענפי, התבקשה עמדת הארגונים שהם צד להסכם – ההתאחדות וההסתדרות.
- לטענת ההתאחדות, ההסכמה הנדרשת בהסכם הענפי יכולה להיעשות ברמה המפעלית – מול נציגות העובדים, או מול כל עובד, בהסדר "בכתב או בע"פ (וככל שהדבר מתבטא בתלושי השכר)".
לטענת ההתאחדות, במועד חתימת ההסכמים הקיבוציים המפורטים לעיל, היו קיימים אצל החברים בה הסדרים שונים לגבי "שכר עידוד", אשר באו לידי ביטוי "בצורות שונות", זאת כתוצאה "מהשוני בתרבות הארגונית בין מפעל תובלה אחד למשנהו, ומאחר וקיימת שונות במשימות ובהיקף התגמול בכל מפעל ומפעל בשל קיומם של סוגי מטען שונים ומגוונים בין החברות השונות לא נקבע 'ההסדר', הן מבחינת הצורה והן מבחינת התוכן בהסכם הענפי", וכי כל שהוסכם הוא ששכר העידוד לא יפחת מ-30% משכר היסוד.
--- סוף עמוד 23 ---
מוסיפה ההתאחדות וטוענת כי ההסדר הקבוע בהסכם הענפי, לעניין הכללת הגמול בשכר העידוד, שאושר גם על ידי שרת העבודה, יסודו בקושי הכרוך בפיקוח על עבודת הנהגים ובחישוב שעות עבודתם, וכן ברצון להבטיח ניצול יעיל של משאבי ההובלה.