בהסכם 1983 לא נקבעו מגבלות לגבי שיעור הפרמיה, דרך חישובה וכיוצ"ב. כל שנקבע הוא שישולם לנהגים "שכר עידוד" כפי שיוחלט בכל חברה "בין ההנהלה לנציגות העובדים". גם לא נקבע מי הוא הגורם בחברה שצריך להסכים להסדר השכר הכולל – האם נציגות העובדים בחברה? העובד עצמו? שניהם כאחד?
- בהסכם 1993 התייחסו הצדדים בכמה סעיפים ל"שכר העידוד"[12] וחתמו על הסכם קיבוצי כללי שיוחד להסדר השכר הכולל. הכוונה היא לנספח 1993. סעיף 4 לנספח 1993 קובע כי בכל מקרה של סתירה או אי התאמה בין ההסכם הענפי לבין נספח 1993 "תהיה עדיפות להוראות הסכם זה [נספח 1993 – א.א.], והן שיגברו ויחולו". לאור הוראת היחס בין נספח 1993 ובין הסכם 1993, יש לבחון בעיקרו של דבר את הוראות נספח 1993.
- ב"הואיל" השלישי לנספח 1993 קובעים הצדדים כי אצל החברים בהתאחדות"נעשו הסכמים ..... והונהג, בנוסף לשכר המשולב, שכר עידוד המחושב באופן שנכלל בו גמול העבודה בשעות נוספות של נהגים". בסעיף 2 לנספח 1993 נקבע כי "גמול שעות נוספות שהגיע או שיגיע מכח חוק שעות עבודה ... ייחשב ככלול בשכר העידוד", ובסעיף 3 לנספח 1993 נקבע כי נהג לא יהיה זכאי בגין עבודתו מעבר לשעות הרגילות לתשלום "מעל ומעבר לאמור בהסכם הענפי ובהסכמים או ההסדרים המפעלים לענין שכר עידוד" (הדגשה הוספה – א.א.).
- עתה נפנה להסכם 1993 גופו. בסעיף 3 להסכם זה הסכימו הצדדים על "ניוד" סכום של 400 ₪ מ"שכר העידוד" אל השכר המשולב לפי ההסכם הענפי. וכך נקבע בסעיף 3:
"מוסכם בזה כי -.400 ש"ח (ארבע מאות ש"ח) מתוך הסכום שיגיע לנהגים כשכר עידוד או כתמריץ עפ"י ההסכמים או ההסדרים המפעליים בנדון, יועבר .... לשכר המשולב ...." (הדגשה הוספה – א.א.)
בסעיף 7(ב) להסכם זה נקבע כי "מתכונת" שכר העידוד "כפי שהיא קיימת בכל מפעל במועד חתימת הסכם זה, תוסיף לעמוד בעינה עד לתום תוקפו של הסכם זה אלא אם יוסכם אחרת בין ההנהלה לנציגות העובדים במפעל" (הדגשה הוספה – א.א.).
בסעיף 9 להסכם 1993, שעניינו "גמול שעות נוספות", ההתייחסות היא לשכר עידוד המשולם לנהגים "עפ"י המוסכם בכל מפעל" (הדגשה הוספה – א.א.).
--- סוף עמוד 27 ---
- התמונה המצטיירת מהסכם 1993 ומנספח 1993 היא כדלקמן:
א. הסדרי שכר העידוד שאליהם מתייחסים הצדדים הם הסדרים קולקטיביים ברמת "המפעל", ולא הסדרים אישיים פרטניים עם כל נהג ונהג. כלומר, נהגים שונים באותו מפעל המבצעים עבודה זהה יקבלו שכר עידוד בשיעור זהה.