--- סוף עמוד 32 ---
קצובה, טעון הודעה לרשם ההסכמים הקיבוציים ורישום[14]. זאת ועוד, קיימת ידיעה שיפוטית על כך שצדדים ליחסי עבודה לא נוהגים בדרך כלל לבטל הסכמים קיבוציים קודמים בעת חתימתם של הסכמים חדשים, וזאת על מנת לשמור על המשכיות ורציפות. כך שתנאים שהוסכמו בעבר ממשיכים להיות בתוקף כל עוד לא שונו או בוטלו כדין, בין במפורש ובין במשתמע (למשל מקום שההסדר החדש אינו יכול לדור בכפיפה אחת עם ההסדר הקודם)[15].
- אשר לטענה השלישית - לפי הנטען, הסכם 1999 ביטל את הזיקה לנספח 1993 ולכן אישור שרת העבודה לא תקף לגביו. כאמור, הסכם 1999, כמו הסכם 1996 שקדם לו, לא ביטל את ההסכמים הקודמים לו, לרבות את הסכם 1993. לכן, שינוי הסכם 1993 בדרך של הוספת סייג לגבי רצפת שכר העידוד (לפחות 30% משכר היסוד) לא פוגם באישור שרת העבודה שניתן בזמנו, לרבות לאפשרות (שנכללה בהסכם 1993) לשינוי מתכונת שכר העידוד. שהרי, הוספת סייג זה הטיבה עם העובדים בכך שצמצמה את שיעור שכר העידוד שבמועד מתן אישור השרה יכול היה להיכלל בהסדר השכר הכולל.
- טענה נוספת מפי מר ברוקר היתה כי על המעסיק להוכיח איזה חלק מתוך השכר הכולל מתייחס לגמול שבמחלוקת ואיזה לא. אין לקבל טענה זו. משהוסכם על שכר כולל אין חובה לפצל את מרכיביו. מטבעה של הכללה שלא תמיד היא מסוימת וברורה לגבי הרכיבים הכלולים בה.
- לבסוף טען מר ברוקר כי אישור שרת העבודה מוגבל ל- 10 שעות עבודה ביום ול-45 שעות עבודה בשבוע. טענה זו אין לקבל. ראשית, ההגבלה שלגביה טען מר ברוקר מתייחסת לסמכותו של ה"שר" לפי סעיף 3 לחוק שעות עבודה לקבוע בתקנות "יום עבודה" או "שבוע עבודה" "רגילים" שהם ארוכים מאלה שנקבעו, בהתאמה, בסעיפים 2 ו-3 לאותו חוק. אכן, לגבי הארכת יום העבודה או שבוע העבודה מוגבלת סמכותו של השר ל-10 שעות ליום ול-45 שעות לשבוע בממוצע לתקופה. אלא שאין להקיש מהגבלת סמכותו של השר בקביעת יום עבודה ושבוע עבודה רגילים מוארכים לסמכותו לאשר הסדר של שכר כולל; שנית, סעיפים 10ו-11 לחוק שעות עבודה הסמיכו את השר להתיר במקרים מסוימים העסקה בשעות נוספות שמעבר לשעות הרגילות. מכאן שאין כל הגיון בהגבלת סמכותו
--- סוף עמוד 33 ---
של השר לאשר הסדר שכר כולל לגבי שעות נוספות שהוא רשאי להתיר העסקה בהן; שלישית, אין זה הכרחי לקשור בין סמכות לאשר הסדר שכר כולל ובין העסקה בשעות נוספות בהיקף זה או אחר, אם השר אישר הסדר זה. אי חוקיות בהעסקה בשעות נוספות אינה שוללת את מנגנוני התשלום בגין אותן שעות; רביעית וזה העיקר - נספח 1993 קובע כי השכר הכולל מתייחס לעבודה בשעות נוספות או במנוחה שבועית "בכל היקף שהוא" (למשמעות ביטוי זה נדרש גם בהמשך). אישור שרת העבודה לא סייג את היקף הגמול שייכלל בשכר הכולל.