ההסכם הענפי – הערות נוספות
- סטייה מהוראות חקיקת המגן מעוררת קשיים לא אחת, אם כי לעתים היא אפשרית כל עוד התקיימו המנגנונים הקבועים לכך בחקיקה שממנה מבקשים לסטות. על האפשרות לסטות מחקיקת המגן באמצעות ארגון העובדים – לעיתים תוך דרישה לאישור השר ולעיתים אף ללא אישורו, כבר עמדנו לעיל. נזכיר כי אפשרות זו קיימת גם לעובד הבודד, הן בכפוף לאישור השר (למשל בכל הנוגע להכללת רכיב פיצויי הפיטורים בשכר[16]) והן בתנאים אחרים[17].
- האפשרות לסטות מחקיקת המגן נועדה להתאים את תנאי העבודה לייחודיות של מקום העבודה או הענף, ולא לקפח את העובד[18]. סטייה שתוצאתה קיפוח של העובד עשויה להיות מנוגדת לתקנת הציבור. לכן, גם הסדר השכר הכולל לפי ההסכם הענפי כפוף לתקנת הציבור.
- ההסתדרות טוענת כי את הסדר השכר הכולל שבהסכם הענפי יש לפרש כמעניק לעובד את הזכאות לגבוה מבין השניים: שכר העידוד (שהוא השכר הכולל) או חישוב הגמול בנפרד לפי שכר היסוד, זאת באופן שנקבע בהסכם הקיבוצי המיוחד מיום 12.12.12 עם חברת דלק שינוע בע"מ (להלן – הסכם דלק שינוע). ההתאחדות טוענת כי אין בהסכם הענפי ביטוי לטענת ההסתדרות. אכן, צודקת ההתאחדות לגבי לשון ההסכם הענפי. אלא שתוצאה שלפיה זכויותיו של הנהג מכוח ההסכם הענפי נופלות מזכויותיו מכוח ההסדר הקבוע בחוק שעות עבודה,
--- סוף עמוד 34 ---
(מבלי להידרש כעת לשאלה אם בוחנים זאת בחישוב חודשי או אחר[19] ומבלי להידרש לנסיבות הספציפיות של בחינה מראש או בדיעבד), עלולה, בשים לב לכלל נסיבות העניין, להיחשב כמנוגדת לתקנת הציבור.
כך למשל, בהינתן כי נהג עובד בממוצע 15 שעות עבודה נוספות בשבוע, ושכר העידוד שלו הוא המינימלי לפי ההסכם הענפי – 30%, התוצאה היא שבגין עבודתו הנוספת הוא מקבל במסגרת שכר העידוד 30% משכרו "הרגיל", ואילו היה מקבל את גמול הש"נ לפי חוק שעות עבודה היה מקבל תמורה (גמול שעות נוספות) בשיעור של 47% משכרו הרגיל[20]. בדוגמה זו, החלת ההסדר הכולל שבהסכם הענפי על הנהג עשויה להיחשב כמנוגדת לתקנת הציבור. מובן שהקושי מחריף ככל שהנהג מועסק בשעות נוספות רבות יותר ושכר העידוד שהוא מקבל קרוב יותר לשכר העידוד המינימלי.
- עתה נפנה לטענת ההתאחדות שהועלתה לראשונה רק בדיון לפנינו ולא במסגרת הטיעון בכתב שקדם לו, ושלפיה את סעיף 3 לנספח 1993 בדבר הסדר שכר כולל, יש לפרש כמתייחס אך ורק לשעות נוספות בגבולות ההיתר הכללי (להעסקת עובדים בשעות נוספות). למען הנוחות נשוב ונצטט את הסעיף האמור, אשר קובע כך:
"לפיכך, לא יגיע לנהגים כל תשלום עבור עבודתם בשעות שמעבר לשעות העבודה הרגילות בכל היקף שהוא, מעל ומעבר לאמור בהסכם הענפי ובהסכמים או ההסדרים המפעלים לענין שכר עידוד." (הדגשה הוספה – א.א.)
- אין לקבל את טענת ההתאחדות כאילו את סעיף 3 לנספח 1993 יש לפרש כך שהסדר השכר הכולל במסגרת שכר העידוד מתייחס רק לשעות נוספות שהן בגבולות ההיתר. מדובר בטענה שהיא מנוגדת ללשון מפורשת של הוראה נורמטיבית בהסכם קיבוצי, טענה שאין לה אחיזה בהתנהגות הצדדים, ושאפילו לא הועלתה על ידי ההסתדרות, שלכאורה אמורה היתה להיות הראשונה להעלותה. חיזוק לכך ניתן למצוא בהסכם דלק שינוע, שאין בו זכר למגבלה שכזו. לא סביר שההסתדרות תחתום על הסכם קיבוצי מיוחד שתנאיו נחותים משמעותית מתנאי ההסכם הענפי.
- יוזכר כי על הסכם קיבוצי, בהיותו הסכם, חלים בראש ובראשונה הכללים הנוגעים לפירוש חוזים. אך הסכם קיבוצי הוא גם הסכם בעל מאפיינים מיוחדים
--- סוף עמוד 35 ---