שחלקם, בכל הנוגע להוראותיו הנורמטיביות, דומים לדבר חקיקה ולכן יש ליתן משקל נכבד לתכליתו האובייקטיבית. וכך נקבע בעניין קצירי[21]:
"הסכם קיבוצי יפורש על פי לשונו, על פי תכליתו, על פי הזיקות שבין הוראותיו להוראת אחרות שבו או להוראות שבדין, ועל פי אומד דעת הצדדים הן בהיבט הסובייקטיבי והן בהיבט האובייקטיבי. הלכה פסוקה היא כי בבוא בית הדין לפרש הסכם קיבוצי בזיקה לאומד דעת הצדדים, יכול הוא לתת דעתו גם לדרך יישומו וביצועו של ההסכם במרוצת השנים ולתת לכך משקל."
על המשקל שיש ליתן לתכלית האובייקטיבית של הסכם קיבוצי התייחס בית הדין בעניין בודנקר[22] כך:
"לתכליתו האובייקטיבית של ההסכם הקיבוצי נודעת חשיבות לאור מאפייניו הייחודיים[23]. זאת, הן לאור מהותן של הוראות ההסכם הקיבוצי 'בחזקת חקיקת מגן'[24], והן נוכח הזכויות המוקנות בהסכם והחובות המוטלות בו על העובד ועל המעסיק כפרטים, למרות שאינם צדדים ישירים להסכם[25]. עמד על כך פרופ' אהרן ברק בספרו[26] תוך שהטעים כי בפרשנות הסכם קיבוצי 'יש ליתן משקל נכבד לתכלית האובייקטיבית. הטעם לכך הוא שהזכויות והחובות שבו חלות לא רק ביחסים בין הצדדים לו, אלא גם ביחס ל"צד שלישי", הוא העובד.' ..."
- מתוך לשון ההסכם הענפי, במספר הסכמים שנחתמו במהלך השנים, עולה כי הסדר השכר הכולל נועד להסדיר את התשלום עבור השעות הנוספות בכל היקף. הדבר עולה הן מהעובדה כי ההיקף לא סויג והן מהקביעה המפורשת בסעיף 3 לנספח 1993, שלפיה ההסדר מתייחס לעבודה מעבר לשעות הרגילות, בכל היקף שהוא. בנסיבות אלה, יש קושי בפירוש המוצע על ידי ההתאחדות. התכלית האובייקטיבית של ההסכם הענפי עוסקת גם בזכות המעסיק אשר מכלכל את צעדיו על יסוד הוראות ההסכם הענפי ובכלל זה ההוראה המפורשת כי הסדר השכר הכולל יחול על כל היקף שהוא של שעות נוספות.
- כאמור, עדיין מרחף מעל ההסכם הענפי והסדר השכר הכולל המצוי בו העיקרון שלפיו אין לאפשר קיפוח של העובד בהסדר.
ה. ההסכם הענפי – הסתייגות
--- סוף עמוד 36 ---
- במסגרת הטיעון לפנינו לא הבחינו הצדדים בין גמול ש"נ ובין גמול מנוחה, והתייחסו לשני גמולים אלה ב"צוותא חדא".
- בהתאם, אף אנחנו בניתוח שערכנו לעיל לא ערכנו אבחנה שכזו והעדפנו להותיר את ההערה הנוכחית לתום הדיון. על פני הדברים, לא ברור מההסכם הענפי אם הוא מכוון גם לגמול המנוחה. בנסיבות אלה ובשים לב לכך שממילא פרידנזון שילמה למר מזור תשלום נפרד עבור עבודתו במנוחה השבועית (ולכך נתייחס בהמשך), אין לנו צורך להכריע בשאלה זו ונותירה למקרה המתאים.
ו. ההסכם הענפי – סיכום הפירוש
- לאור המקובץ, הסדר השכר הכולל במסגרת שכר העידוד, הקבוע בהסכם הענפי, מתייחס לגמול ש"נ בכל היקף שהוא, הפעלתו כפופה לכך ששכר העידוד המשולם יהיה לפחות זה שמקובל "במפעל" כהסדר קולקטיבי וכי ניתנה להפעלתו הסכמת נציגות העובדים במפעל או הסכמת הנהג הבודד.
התוצאה של הפעלת הסדר השכר הכולל לא יכולה להיות מנוגדת לתקנת הציבור, קרי לא יכולה להוביל לתוצאה שתקפח את הנהג לעומת מצב שבו ישולם שכרו לפי השכר המשולב בהסכם הקיבוצי בתוספת הגמול לפי חוק שעות עבודה. דהיינו, בבחינתו של "הסדר" מול "הסדר", ההסדר הקבוע בהסכם הענפי לא יכול ליפול מההסדר הקבוע בחוק שעות עבודה.
- במסגרת הליך זה לא הכרענו בשאלה האם הסדר השכר הכולל שבהסכם הענפי מתייחס גם לגמול מנוחה.
ז. מן הכלל אל הפרט – גמול ש"נ
- אין חולק כי מר מזור קיבל בנוסף לשכרו הרגיל "שכר עידוד", כמשמעותו בהסכם הענפי, קרי – את תוספת המחזור. מחומר הראיות עולה כי תוספת המחזור – 10% מהכנסות המשאית, נהוגה בפרידנזון כהסדר קולקטיבי, שמקורו – פרי הסכמה דו צדדית או קביעה חד צדדית - לא הוברר.
- הסדר השכר הכולל שהוחל על מר מזור לא קיפח אותו, ואף היטיב עמו, ונסביר:
בית הדין האזורי קבע כי מר מזור עבד בממוצע במתכונת של 297 שעות בחודש, מתוכן 11 שעות במנוחה שבועית. נוכח מסקנתנו כי חל ההסדר הכולל, אין לנו צורך להידרש לטענות פרידנזון לגבי היקף שעות העבודה שנקבע על ידי בית הדין האזורי. רק נציין כי אכן, הממוצע האמור הביא בחשבון את כל ימי העבודה