--- סוף עמוד 37 ---
האפשריים בחודש עבודה תקני. הדבר מוקשה, ולו מן הטעם שמהראיות עולה בצורה ברורה כי מר מזור ניצל ימי חופשה ומחלה בהיקף של לפחות יום אחד בחודש. כך או כך, בהינתן עבודה של 297 שעות חודשיות, הרי שעסקינן ב- 111 שעות עבודה נוספות חודשיות (השעות במנוחה השבועית הן גם שעות נוספות) (111=186 – 297). בגין שעות נוספות אלה, הגמול לפי חוק שעות עבודה וההסכם הענפי שווה ערך ל-158 שעות עבודה[27]. עולה אם כן, שבגין כל חודש היה מר מזור זכאי לגמול ש"נ בשיעור של 85% משכר היסוד (= 186 / 158).
לפי הנתונים שקבע בית הדין האזורי, ואין עליהם עוררין, שכר היסוד של מר מזור עמד על 3,710 ₪, ותוספת המחזור הממוצעת עמדה על סכום של 5,535 ₪ (ולאמיתה צריכה לעמוד על 5,335 ₪, לאחר ניכוי האש"ל הקבוע בסכום של 200 ₪ לחודש). כלומר תוספת המחזור הקבועה בהסכם הענפי הניבה למר מזור "גמול" בשיעור של כ-144% (3710 / 5335), וזאת במקום גמול בשיעור של 85% כאמור – כמעט פי שניים מהגמול לפי חוק שעות עבודה.
- נשוב ונדגיש כי לאור מהותה של תוספת המחזור, כרכיב המשולם גם בעד עבודה נוספת שמעבר לשעות הרגילות, ולאור הוראות ההסכם הענפי – הרי שאין להוסיף את תוספת המחזור לשכר היסוד לצורך חישוב הגמול עבור עבודה בשעות נוספות.
יתר על כן, הלכה למעשה מר מזור קיבל את 100% תוספת המחזור בגין כל שעת עבודה, לרבות שעה נוספת (או במנוחה שבועית). לכן, לכל היותר צריך היה לפסוק לו את "הגמול" (25%, 50% וכיוצ"ב, לפי העניין). אלא שכאמור, לאור מהותה של תוספת המחזור והוראות ההסכם הענפי אין להוסיף עליה את הגמול לפי חוק שעות עבודה.
- עתה יש לבחון את שאלת ההסכמה. לא הוכח כי החלתו של הסדר השכר הכולל על מר מזור היא פרי הסכמה של נציגות העובדים בפרידנזון או הסכמה מפורשת של מר מזור. התשתית העובדתית לקיומה של הסכמה משתמעת מצדו של מר מזור לוקה בחסר. שכן, הלכה למעשה פרידנזון הסתמכה על הוראות ההסכם הענפי בדבר שכר כולל כפי שפורשו על ידה. טענתה היתה כי תנאי העבודה של מר מזור הוסדרו לפי הקבוע בהסכם 1996 – שכונה על ידה חוברת חובות וזכויות.
--- סוף עמוד 38 ---
- אמנם בנסיבותיו של מקרה זה קיים ספק לגבי קיומה של הסכמה משתמעת מצד מר מזור. יחד עם זאת, בנסיבותיו של מקרה זה: מקרה שהתרחש לפני שהמצב המשפטי הוברר במלוא היקפו, משפרידנזון פעלה בתום לב וברוח הוראות ההסכם הענפי החל על הצדדים; משגם לדעת ההסתדרות, לפי ההסכם הענפי אין העובד שעליו חל ההסכם הענפי זכאי גם לשכר העידוד וגם לגמול השעות הנוספות מכוח חוק שעות עבודה; בהינתן כי תוספת המחזור ששולמה למר מזור בממוצע עלתה משמעותית על זכאותו לגמול לפי חוק שעות עבודה, אלמלא פעלה פרידנזון מתוך טעות ביחס להוראות ההסכם הענפי; והעיקר – בשים לב לכך שמכוח סעיף 19לחוק הסכמים קיבוציים, יש לראות את ההוראות השונות בהסכם הענפי בנוגע להסדר השכר הכולל, לרבות העדר הזכאות "גם וגם", כחלק מחוזה העבודה האישי של מר מזור – מצאנו לנכון לדחות את תביעת מר מזור לגמול ש"נ.
ח. מן הכלל אל הפרט – גמול מנוחה
- כאמור, בית הדין האזורי קבע כי מר מזור עבד מדי חודש 11 שעות במנוחה השבועית. בגין עבודה זו קיבל מר מזור תשלום של 240 ₪ ליום עבודה. תשלום זה שווה ל-8 שעות עבודה לפי 19.95 ₪ לשעה (=186 / 3,710), בתוספת גמול מנוחה (50%) (= 150% X 19.95 X 8).
- עולה אם כן, שעבור שעות העבודה הרגילות במנוחה השבועית קיבל מר מזור את התשלום שהוא זכאי לו לפי חוק שעות עבודה עבור מנוחה שבועית. בנוסף קיבל כמובן את שווי תוספת המחזור, שכאמור אינה מובאת בחשבון השכר הרגיל לצורך חישוב גמול המנוחה.
- הדבר היחיד שמר מזור לא קיבל בגין עבודתו במנוחה השבועית הוא את גמול המנוחה בגין 3 שעות העבודה שהן מעבר ל-8 שעות העבודה במנוחה שבועית שבעדן שולם לו גמול המנוחה כאמור. דהיינו, בגין כל יום עבודה במנוחה השבועית היה זכאי מר מזור לתשלום נוסף השווה ל-1.5 שעות עבודה (= 0.5 X 3). ובסך הכל עבור כל תקופת עבודתו (69 חודשים) לסכום של 2,080 ₪ (= 19.95 X69.5 X 1.5), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.3.08 ועד למועד התשלום בפועל.
ט. סיכום