א. רקע
- כאמור, בנוסף לשכרו הרגיל ולתוספת המחזור שולם למר מזור סכום חודשי של 200 ₪ עבור אש"ל. בכתב התביעה עתר מר מזור לחייב את פרידנזון לשלם לו
--- סוף עמוד 45 ---
1,000 ₪ נוספים בגין כל חודש עבודה, בטענה "שהתשלום עבור נהג סמי טריילר מקצועי העובד כ-12 שעות ביום עומד על 1,200 ₪ לחודש".
- פרידנזון טענה כי בנוסף לסכום החודשי של 200 ₪ שולמו למר מזור סכומים נוספים כנגד הצגת קבלות על הוצאות סבירות של אש"ל וכי מר מזור אינו זכאי לסכומים הנתבעים על ידו.
- בית הדין האזורי דחה את טענת פרידנזון כי שילמה למר מזור בגין אש"ל סכומים שהם מעבר לנקוב בתלושי השכר. מנגד, כזכור, דחה בית הדין את תביעת מר מזור ברכיב זה משני טעמים: הראשון, כי האש"ל הוא זכות נלווית שאינה ניתנת לפדיון. השנייה, כי מר מזור לא הציג קבלות על הוצאות האש"ל.
ב. הוראות ההסכם הענפי
- ההסכם הענפי קובע, בסעיף 56א להסכם 1996 שעניינו "הוצאות אש"ל", כך:
"עובדים שיאלצו לאכול לרגל עבודתם מחוץ לעיר שבה נמצא משרד החברה וכן עובדים שיאלצו ללון מחוץ לבתיהם לרגל ביצוע עבודתם, תשתתף החברה במימון ארוחותיהם ו/או לינתם, לפי המקרה בשעור שיהיה מקובל מפעם לפעם בשירות המדינה, וכפוף לחוזרי אש"ל לנהגים והנחיות מס-הכנסה המוצאות מפעם לפעם ע"י המדור להובלה ונציגות המעסיקים בענף ההובלה."
ג. טענות הצדדים
- לטענת מר מזור, הטעם השני שניתן על ידי בית הדין האזורי לדחיית תביעתו לאש"ל הוא שגוי, שכן לפי ההסכם הענפי אין דרישה להצגת קבלות על הוצאות אש"ל כתנאי להוכחת הזכאות. לכן היה מקום לפסוק לו את הסכום הנתבע. לחלופין טוען מר מזור כי העדה מטעם פרידנזון – גב' פרחי, הודתה, כהודאת בעל דין, כי בשלב מסוים החלה פרידנזון לשלם לנהגים מדי חודש – מעבר ל- 200 ₪ ששולמו בתלוש השכר – סכום נוסף של 300 ₪ שמר מזור לא זכה לקבל. ולכן, לכל הפחות היה מקום לפסוק לו סכום נוסף זה.
- פרידנזון טוענת כי אמנם בהסכם הענפי אין דרישה מפורשת להצגת קבלות, אך עדיין מוטל על הנהג – במקרה זה מר מזור – להוכיח כי נאלץ לאכול מחוץ לעירו וכי ההוצאה שהוציא קשורה לעבודתו, וכי הדרך לעשות כן היא על ידי הצגת הקבלות על ההוצאות. לטענת פרידנזון היא הסכימה לשלם סכום של 200 ₪ ללא הצגת קבלות, וסכומים נוספים כנגד קבלות שהוצגו לה ושולמו למר מזור מ"קופה קטנה", וכי לעיתים אף ניתנו לו בנוסף לתשלום בתלוש השכר תלושים
--- סוף עמוד 46 ---