המשולמת לו בהתקיים תנאי או מצב, לרבות בגין עבודה או פעילות נוספת; החזר הוצאות וזכויות נלוות. לאמור נוסיף שתי הערות:
הראשונה, שכר יסוד יכול שישולם לפי יחידות זמן (שעה/יום/חודש וכיוצ"ב) ויכול שישולם לפי "כמות התוצרת".
השנייה, כאשר עסקינן בחישוב תוספת לשכר או תשלום זכות נלווית, לרבות זכות סוציאלית, יש לבחון לגבי כל תוספת וכל זכות נלווית בנפרד מה הדין לגביה – בין אם הדין מבוסס על הוראות החוק ובין אם הדין מבוסס על הוראות הסכמיות – קיבוציות או אישיות. אין כל מקום לקביעה גורפת שלפיה רכיב שכר כזה או אחר מובא או לא מובא בחשבון השכר הקובע וזאת ביחס לכל הזכויות. מהות מרכיבי השכר הרלוונטיים לחישוב תוספת שכר או זכות נלווית תיבחן לפי ההגדרות הרלוונטיות, בחוק או בהסכם, לגבי אותה תוספת או זכות.
- לאור האמור, תחילה יש לפנות לחוק שעות עבודה על מנת לבחון מהן ההוראות לחישוב גמול ש"נ. סעיף 16(א) לחוק שעות עבודה קובע כך:
"הועסק עובד שעות נוספות, ישלם לו המעביד בעד שתי השעות הנוספות הראשונות שבאותו יום שכר עבודה לא פחות מ-¼1 מהשכר הרגיל, ובעד כל שעה נוספת שאחריהן לא פחות מ-½1 מהשכר הרגיל.
היה שכרו של עובד, כולו או חלקו לפי כמות התוצרת, ישלם לו המעביד בעד כל יחידה, שנעשתה בשתי השעות הנוספות הראשונות שבאותו יום, שכר עבודה לא פחות מ-¼1 מהשכר המשתלם בעד כל יחידה שנעשתה בשעות העבודה הרגילות, ובעד כל יחידה שנעשתה בשעות הנוספות שלמעלה משתים – לא פחות מ-½1 מהשכר המשתלם בעד כל יחידה שנעשתה בשעות העבודה הרגילות."
סעיף 18 לחוק שעות עבודה קובע כי:
"לענין הסעיפים 16 ו-17 'שכר רגיל' כולל כל התוספות שמעסיק משלם לעובדו." (הדגשה הוספה – א.א.)
- מצירוף שתי ההוראות הנ"ל עולה כי גמול ש"נ מחושב על יסוד השכר המשולם לעובד בעד עבודתו בשעות העבודה הרגילות, לרבות על יסוד תוספות לשכר המשולמות בעד שעות אלה[34]. לכן, "תוספת ערבה", למשל, שנקבע כי היא תוספת "אמיתית" לשכר והמשולמת בגין עבודה בשעות הרגילות באזור גיאוגרפי מסוים, תובא בחשבון "השכר הרגיל" לצורך חישוב גמול ש"נ בעד עבודה נוספת
--- סוף עמוד 53 ---
באותו אזור גיאוגרפי, אך לא תובא בחשבון לצורך השכר הקובע לפיצויי פיטורים[35].
- ולענייננו, "שכרו הרגיל" של מר ברוקר, לשם חישוב גמול ש"נ, כלל שכר יסוד לפי יחידת זמן (חודש) וכן את פרמית ההובלה. פרמית ההובלה, כהגדרתה בהסכם הענפי, היא "שכר לפי התוצרת" – אחוז מסוים משווי ההובלה, או "תוספת לשכר". כך או כך, משהיא שולמה למר ברוקר עבור עבודתו בשעות העבודה הרגילות, משנדחתה הטענה כי שולמה עבור עבודה נוספת, ולאור הוראות סעיפים 16(א) ו-18 לחוק שעות עבודה, הרי שבגין עבודתו בשעות נוספות יש לשלם לו את פרמית ההובלה בשיעור מוגדל של 125% או 150%, לפי העניין. דהיינו, במקרה שהובלה מסוימת זיכתה את הנהג בפרמית הובלה בשיעור של 10% מהשעות הרגילות, הרי שהובלה שכזו בשעות הנוספות מזכה אותו בפרמית הובלה מוגדלת בשיעור של 12.5% (תוספת של 25%) או 15% (תוספת של 50%), לפי העניין.
- טוענת תחנת השרון כי אין להתחשב בפרמית ההובלה לצורך חישוב גמול הש"נ. טענתה זו מבוססת על הוראות הצו הענפי שהרחיבו את הוראות סעיפים 46(ב)(1)-(2) להסכם הענפי. מטעמי נוחות נשוב ונצטט את הסעיף שהורחב:
"ב. גמול שעות נוספות ישולם כדלקמן:
- 125% מהשכר המשולב עבור כל אחת משתי השעות שמעל לשעות העבודה הרגילות באותו יום ו- 150% מהשכר המשולבעבור השעות שמעל שתי השעות הנ"ל.
- עבור עבודה בשבתות ובחגים, תשלם החברה שכר בשעור של 175% מהשכר המשולב לשעת עבודה של אותו עובד.
שעות שבת – תחום 36 השעות שמכניסת השבת או החג. כניסת השבת או החג לעניין זה פירושו בקיץ (אפריל - אוקטובר), משעה 18:00 בערב השבת או החג; ובחורף (נובמבר - מרץ), משעה 17:00 בערב השבת או החג." (הדגשות הוספו – א.א.)
- לטענת תחנת השרון, לאור הוראות אלה, שהורחבו בצו הענפי, את גמול הש"נ יש לחשב מהשכר המשולב בלבד. טענה זו אין לקבל. ראשית, הוראת סעיף 46(ב) צריכה להיקרא יחד עם הוראות ההסכם הענפי, קרי בהתייחס למקרה שבו "שכר העידוד" משולם כהסדר שכר כולל. כאמור, הצו הענפי לא הרחיב את הוראות הסדר השכר הכולל שבהסכם הענפי, ועל כן הוראות אלה אינן חלות בענייננו.שנית וזה העיקר – אין בכוחו של צו הרחבה לגרוע מזכויות העובד לפי
--- סוף עמוד 54 ---