ו. יחסי הצדדים הסתיימו ביום 13.6.2010 בנסיבות שנויות במחלוקת.
- לאחר סיום עבודתו פנה מר ברוקר לבית הדין האזורי והגיש תביעה נגד תחנת השרון. בכתב התביעה עתר מר ברוקר לחייב את תחנת השרון לשלם לו גמול ש"נ; פיצוי בגין אי הפרשה לקרן השתלמות; הפרשים בגין הפקדה בחסר לקרן הפנסיה; שכר לתקופת השעיה שלא כדין שהתרחשה בחודש ספטמבר 2008; פיצויי פיטורים; חלף הודעה מוקדמת; פיצוי בגין אובדן דמי אבטלה בשל אי מסירת מכתב פיטורים ופיצוי בגין פיטורים שלא כדין וללא שימוע.
- בכתב ההגנה טענה תחנת השרון, בין היתר, כי מר ברוקר אינו זכאי לגמול ש"נ, משנהגה עמו בהתאם להוראות ההסכם הענפי, קרי שילמה לו פרמיה הבאה תחת תשלום גמול ש"נ. כן נטען כי מר ברוקר הוא שהתפטר.
--- סוף עמוד 11 ---
- בבית הדין האזורי העידו מר ברוקר וכן העדים מטעם תחנת השרון: מר ישראל וייס – הממונה הישיר על מר ברוקר בשנה האחרונה לעבודתו, וגב' אילנה שפירא – חשבת השכר.
2.2 פסק דינו של בית הדין האזורי
- תחילה פנה בית הדין האזורי לבחון את מהותם של רכיבי הפרמיה השונים ששולמו למר ברוקר:
א. אשר לרכיב השכר שכונה "פרמית הובלה" נקבע כי זה משולם "בשיעורים מדורגים ומתקדמים, כפונקציה של סוג המשאית בה נהג התובע [מר ברוקר – א.א.], סוג החומר שהוביל ושווי החומר שהוּבל על ידו" וכי פרמית ההובלה משולמת "מהשקל הראשון של שווי ההובלה", מבלי שהתשלום "מותנה בתנאי כלשהו". על רקע אלה קבע בית הדין האזורי כי רכיב זה – פרמית ההובלה באה בחשבון השכר הקובע של מר ברוקר.
ב. אשר לרכיבי השכר שכונו "פרמיה" או "פרמית מאמץ" נקבע כי אלה שולמו בגין מאמץ מיוחד בנהיגה או בעבודה משרדית – עת החליף מר ברוקר את מנהל מחלקת ההובלות. לאור זאת, קבע בית הדין האזורי כי "יש לראות בהן תמריץ אמיתי ומשכך אין לראותן כחלק משכרו של התובע לצורך חישוב הזכויות כמפורט בפסק דיננו".
גמול ש"נ
- בית הדין האזורי ציין שהצדדים לא נחלקו ביחס לכך שמר ברוקר עבד בשעות נוספות, והשאלה היתה היקפן. לאחר בחינת מכלול חומר הראיות קבע בית הדין האזורי כי מר ברוקר הוכיח כי עבד בשעות המצוינות בדוחות היומיים שנדרש למלא על ידי תחנת השרון ולהעביר לה מדי יום.
ביחס ל-12 חודשים בשנים 2008 – 2010 שלגביהם לא הומצאו דוחות יומיים, קבע בית הדין האזורי כי היקף השעות הנוספות בחודשים אלה יהיה כפי הממוצע בחודשים שלגביהם קיימים דוחות. אשר לחודשים שלגביהם חל תיקון 24 לחוק הגנת השכר, תשי"ח – 1958 (להלן בהתאמה – תיקון 24 ו-חוק הגנת השכר) – היינו, לאחר יום 1.2.2009, נקבע כי הממוצע האמור נמוך מ-60 השעות