בית המשפט אישר את ההסדר במלואו והוסיף הוראת נוהל אחת לפיה, מפעיל תחנת הטוען, כי נכון היה לכלול אותו במסגרת 65 התחנות המנויות בנספח להסדר, יפנה לממונה ולנתבעת בתוך 7 ימים. עם אישור ההסדר נמחק הערר שהגישה הנתבעת על החלטת הממונה (ערר 1/93).
- לאחר שאושר ההסדר הגישה הנתבעת בקשה לאישור הסכמים מסוימים, שנכללו ברשימה ב' לעיל, ועתרה להיתר זמני לפי סעיף 13 לחוק עד לסיום הדיון בבקשה (נספח ג' לסיכומי התובעת). בשולי הבקשה הדגישה הנתבעת, כי אין בבקשתה לאישור ההסכמים משום הודאה פורמלית מטעמה בדבר היות הסכמים אלו בגדר הסכמים כובלים. הנתבעת ציינה, כי סברה וסוברת שההסדרים בינה לבין תחנות התדלוק המובאים לאישור הינם חוקיים ואין בהם כדי להגביל או למנוע קיומה של תחרות. ברם, בהליך הבקשה נמנעה הנתבעת מלהעלות את הטענה, כי אין מדובר בהסדרים כובלים, והבקשה יצאה מנקודת הנחה, שאכן המדובר הוא בהסכמים כובלים הדרושים אישור להמשך קיומם. וכל זאת ללא הודאה פורמלית בדברים ושמירת כל זכויותיה של הנתבעת לטעון כל טענה בעניין זה בהליכים אחרים ככל שהיו (סעיף 162 לבקשה, בעמ' 34, נספח ג' לסיכומי התובעת).
הבקשה לאישור ההסכמים עדיין תלויה ועומדת ולגבי חלק מההסכמים ניתנו היתרים זמניים.
המצב המשפטי
- בטרם תיבחנה טענות בתובעת לגופו של עניין, יש לבחון תחילה מספר שאלות מקדמיות הדרושות לעניין. האחת, האם החלטת הממונה יכול שתבסס טענת השתק או מניעות. השניה, האם יכול צד שאינו צד לדיון משפטי או להסכם לטעון טענת מניעות או התשת מכוח אותו דיון או הסכם.
- לעניין השאלה הראשונה, אין כל ספק שבהחלטת הממונה, כשלעצמה, אין בכדי לבסס טענת מניעות, לא שכן טענת השתק. ראשית, החלטת הממונה לא התמקדה בהסכם ספציפי זה או אחר של אחת מחברות הדלק, והנה כל כולה בגדר "קביעה ענפית", המסתכמת על בחינת ההסכמים בענף הדלק בכללותו. אין בהחלטת הממונה כל טביעת חותם של הסכם כובל על הסכם קונקרטי זה או אחר מבין ההסכמים שהובאו בפניו. שנית, על-פי סעיף 43(ח) לחוק החלטת הממונה אינה אלא ראיה לכאורה בלבד להוכחת תוכנה בכל הליך משפטי: "קביעת הממונה תהא ראיה לכאורה לנקבע בה בכל הליך משפטי". מאחר וכוחה הראייתי של החלטת הממונה מוגבל להיותה ראיה לכאורה לאמור בה הרי שהיא ניתנת לתקיפה ולסתירה בכל הליך משפטי בו תובא לתמיכה בטענת אחד הצדדים. ראיה לכאורה היא ולא ראיה חלוטה שאין ניתן לסותרה ובהיותה ראיה לאורה היא רק מעבירה את נטל הבאת הראיות מצד למשנהו, זאת להבדיל מנטל השכנוע הרובץ על התובע. ביסוס טענת מניעות או השתק מכוח החלטת הממונה מחסן את ההחלטה מפני אפשרות של תקיפה ומקנה לה כוח ראייתי שהחוק בעצמו לא נתכוון להעניק לה.
וראו דברי הממונה בהודעתו בדבר עדכון החלטתו מיום 28.06.93: