סעיף 16, שכותרתו "הקצאת מגרשים מבונים השייכים לאגודה (בית מקצועי), ובו נקבע:
"...16.2 גודל המגרש שיוקצה יהיה עפ"י כללי תמ"א 35 בהתחשב במיקומו של בית המגורים הקיים במגרש, בנתונים הטופוגרפיים/ הפיזיים ובשים לב לאפשרויות התכנוניות. יתרת המגרשים שיווצרו מהגדרת הבנוי כאמור, יצורפו למגרשי ההרחבה וישווקו באותם תנאים".
- בטיעוניה, מפנה ב"כ התובעים רק להוראת סעיף 4.4 להא"ח 101, וטוענת כי כאשר הכפיפה שם רמ"י את גודל המגרש לאישור מוסדות התכנון, להבדיל מהקבוע בהחלטה 1180, לקביעת מוסדות התכנון, חרגה ההוראה מגדר ההחלטה, ועל כן אינה חוקית או מחייבת.
- רמ"י משיבה לטיעון זה בתיאור מספר רב של החלטות, לרבות כאלה אשר כבר ביטלו בינתיים את החלטה 1180, ואשר בהן נקבעו הכללים להחכרת מגרשים למגורים, לרבות לעניין הגדרת שטח המגרשים. לטענתה, התובעים לא היו זכאים בכל שלב לחכירה המבוקשת על ידם, של מלוא החלקות, ואף אינם זכאים לכך על פי ההחלטות שבתוקף. רמ"י אף מבהירה כי קביעת מוסדות התכנון באשר לגודל המגרשים, כמפורט בסעיף 3.3. להחלטה 1180, הינה באשר לתכנון עתידי של מגרשים לבנייה בהרחבה, וטוענת כי אין בכך סתירה להוראת סעיף 4.4 להא"ח 101, המיישמת את אפשרות ההחכרה של מגרש לפי תמ"א 35. רמ"י אף מפנה לסעיף 16 להא"ח, החל במיוחד על הקצאת מגרש למגורים לבעלי מקצוע. רמ"י אף טוענת כי אין יסוד לטענות הקיפוח הנוצר כביכול מהכפפת גודל המגרש לתמ"א 35, באשר לשיטתה החכרת חלק מהחלקה עדיין משפרת את זכויותיהם של
--- סוף עמוד 9 ---
התובעים, באשר זכות לחכירה של מגרש בן 350 מ"ר עדיפה על זכויות של בני רשות בכל החלקה.
- החלטה 1180, כמו החלטות דומות שעמדו לפניה (לרבות 612,737, 959 ו – 1002, שנזכרו בפסק הדין השני) הן החלטות אשר הסדירו, בין היתר, את שטחי המגרשים המוקצים למגורים כתנאי לשיווקם ולהחכרתם. החלטות אלה לא חלו במיוחד על החכרת מגרשים למתיישבים בחלקות בעלי מקצוע. ואולם הכללים הקבועים בהם חלים מאז שנת 2001 גם על הקניית זכויות לבעלי מקצוע, זאת על פי החלטה 914 אשר הורתה כי תנאי ההקצאה לבעלי מקצוע יושוו לאלה של מתיישבים אחרים בהרחבות (ובטלה את החלטות 438 ו -454, שהיו עד אז בתוקף).
- הוראת סעיף 3.3 בהחלטה 1180 נוגעת להקצאת מגרשים למגורים בתוכניות עתידיות, כך מתחייב בהכרח מלשון סעיף 3.1 לפניו: "בנייה למגורים תתוכנן..", ועל כן פרשנותו הסבירה היחידה של הסעיף הינה כי גודל המגרשים יקבע על פי קביעת מוסדות התכנון בתכנון העתידי, ולא לפי תב"ע קיימת, אשר בה טרם נכללו המגרשים להרחבה. התב"ע המחייבת, כפי שמעולם לא היה במחלוקת בין הצדדים בכל המגעים אשר קדמו להגשת התביעה, היא תמ"א 35, שבה נקבע שטח המגרשים למגורים ל – 350 מ"ר.
על כן הטענה לפיה הגדרת גודל המגרש בסעיף 3.3 היא על פי תוכנית המש"מ שבתוקף, אינה נכונה.
- על כן יש לקבוע כי פירוש ויישום החלטה 1180 בהא"ח 101 נעשה כדין. הוראת סעיפים 4.4 ו – 16 להא"ח 101 מפנים לעניין גודל המגרש לבניה או להקצאה לבעלי מקצוע, לתמ"א 35, כמתחייב מתכנונו העתידי של המושב, החל על הקצאתם העתידית של כל המגרשים למגורים ולבניה שבתחומו. על כן לא קיבלתי את טענת התובעים לפיה הגבלת שטח המגרש המוקצה לחכירה למגורים לבעלי מקצוע איננה חוקית או חורגת מהחלטה 1180.
- על כן, לא קיבלתי את טענת התובעים לפיה מכח החלטה 1180 זכאים הם לחכירה על החלקה כהגדרתה במש"מ. התובעים לא הסתמכו בטיעוניהם על החלטת מועצה נוספת, לרבות החלטות אחרות אשר פורטו בהרחבה בטיעוני רמ"י, ועל כן לא מצאתי מקום להידרש לזכויות מכח החלטות אחרות.
- התובעים טוענים כי תוכנית המש"מ עצמה מקנה להם זכויות בכל שטח הנחלה. גם טענה זו איננה עומדת. המש"מ הינה תוכנית בניין עיר, בעלת משמעות ותוקף תכנוני בלבד. זכויות
--- סוף עמוד 10 ---