קניין אינן נקבעות בה, ואין בכוחה ליצור חיוב כלפי רמ"י להקצות זכויות התלויות בהסכמתו, מכח בעלות מקרקעי ישראל בחלקות.
- זאת ועוד. זכות רמ"י להגביל את שטח מגרש המגורים להחכרה לתובעים מתוך החלקות לא עמדה במחלוקת במגעים שניהלו הצדדים לאורך השנים.
יש לזכור כי תחילתן של המחלוקות בין התובעים לנתבעים היתה נעוצה בעמדת רמ"י שלא היתה במחלוקת, לפיה אינה מאפשרת החכרת חלקות בשטח שני דונם מכח הנחיות פנימיות (דוגמת הוראת אגף חקלאי 10 מיום 1.1.91 והחלטה 612, אשר נקבע בפסק הדין השני כי הגבילה את שטח החכירה לחצי דונם, ראה לעניין זה בעמ' 3 לפסק הדין שם). אף הסיכום נשוא התביעה הניח כי לרמ"י זכות בהגבלת שטח המגרשים ואף בפיצול כל חלקה באופן שחלקה יוחזר למשבצת המושב.
אין זה ראוי וסביר, לאחר שנים של משא ומתן להחכרת חלק מתוך החלקה נוכח מדיניות מוכרת של רמ"י, ולאחר מספר הליכים אשר מתנהלים תוך הסכמה להגבלה זו, לטעון לזכות לחכירה של החלקה במלואה, ולכפור בסמכות רמ"י להתנות את הקניית זכות החכירה בהפחתת שטח החלקה.
- ב"כ התובעים הציגה פסיקה לפיה טענה כי מקרים אחרים חייב בית המשפט את רמ"י להיצמד למצב המשפטי התקף במועד הגשת הבקשה ולהימנע מלשנות מצב המבקשים לרעה כתוצאה משינוי מדיניותו (הפ (מרכז) 23545-05-10 בנט ואח' נ' מינהל מקרקעי ישראל ואח' (1.12.2012) [פורסם בנבו] ; ע"א 633-08 ממ"י נ' חיטמן (9.1.2014) [פורסם בנבו]; , עא 7760-12 ממ"י נ' עטיה (17.11.2014) [פורסם בנבו]; ה"פ (ב"ש) 4141-98 שונקק נ' ממ"י ואח' (13.1.2003) [פורסם בנבו];, ת"א (ת"א) 1488-01 גולדרינג ואח' נ' קק"ל ואח' (14.6.2005) [פורסם בנבו]; ת"א (ת"א) 1858-02 שביט נ' רשפון (28.3.2007) [פורסם בנבו] ). ב"כ רמ"י איבחנה פסיקה זו בסיכומיה. מבלי להידרש למחלוקת לעניין ההלכה הנלמדת מפסיקה זו, סברתי כי אינה מסייעת לתובעים. עילת התביעה בענייננו שונה מאשר זו שנדונה בפסיקה שהוזכרה. התובעים לא ביססו טענותיהם על הקפאת מצב משפטי אשר אפשר חכירה במועד מסוים, אלא על טענות אחרות. הסעדים והעילות להם עתרו התובעים שונים מאלו אשר נתבעו בפסקי הדין שאוזכרו. טענות התובעים לזכות חכירה מכח החלטות שחלו על בעלי מקצוע כבר נדחו בהליכים הקודמים. התובעים לא הוכיחו זכות לחכירה על מלוא שטח החלקות.
טענות התובעים לעניין הסיכום וזכותם לחכירת החלקות:
- לטענת התובעים, הסיכום הוא בגדר הבטחה שלטונית אשר הופרה.
--- סוף עמוד 11 ---