לאור האמור אני קובע כי הנתבע 2 לא הוכיח קיומו של טעם ממשי המצדיק את הפרת התחייבותו כלפי התובע 2 למתן הודעה מוקדמת של חצי שנה טרם עזיבתו את החברה.
"גזל" לקוחות ופרויקטים אגב שימוש במידע שהיה ברשות התובעת
- התובעים טוענים בכתב תביעתם כי הנתבעים ניצלו מידע פנימי שיש בידי הנתבע 2 במטרה לגנוב את לקוחותיה של התובעת 1. הנתבעים, מנגד, טוענים כי התובעים לא הוכיחו קיומה של רשימת לקוחות ברת-הגנה.
סעיף 5 לחוק עוולות מסחריות תשנ"ט-1999 מגדיר "סוד מסחרי" כמידע עסקי מכל סוג שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו, ובלבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו. סעיף 10 לחוק קובע חזקת שימוש בסוד מסחרי בהתקיים שני תנאים: הסוד המסחרי הגיע לידיעת הנתבע או שהיתה לו גישה אליו; המידע שבו משתמש הנתבע דומה דמיון מהותי למידע נושא הסוד המסחרי.
ההלכה הפסוקה הכירה בהגנה על רשימת לקוחות כסוד מסחרי ובלבד שיוכח כי היא מחזיקה "ערך מוסף" מלבד קיבוץ שמות הלקוחות וכי נדרש מאמץ מיוחד לשלם גיבושה כך שקיים יתרון בקבלתה מן המוכן (ע"א 9046/96 בן ברוך נ' תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ, פ"ד נד(1), 625). במקרה דנן לא זו בלבד שלא הוצגה בפני רשימה סדורה המקבצת שמות של לקוחות קבועים, אלא יותר מכך, התובע 2 אישר בחקירתו כי הקבלנים ששמם צוין בכתב התביעה (פרשקובסקי, שגראווי, קרדן נדל"ן וורד הגליל) אינם לקוחות של התובעת 1 (ראו: עמ' 7, שורה 22; עמ' 11, שורות 3-4; עמ' 13, שורות 5-6; עמ' 14, שורה 3 לפרוטוקול).
לאור האמור אינני רואה בפניית הנתבעים לקבלנים עימם התקשרה התובעת 1 בעבר משום פגיעה בסוד מסחרי ובנסיבות העניין מדובר בידע מקצועי כללי של העוסקים בענף.
- עם זאת דומה כי מוקד טיעוני התובעים במישור זה מופנה כלפי השימוש הנטען במידע המכונה "LEAD", המופק כפלט מתוך בסיס הנתונים שמספקת תוכנה בשם יפעת פרויקטים, שהתובעת 1 מנויה על שירותיה. התובעים אינם טוענים כי ה- LEAD מהווה סוד מסחרי של התובעת 1, וכפי שאף עולה מחומר הראיות מדובר במידע שנמצא בנחלת כלל המנויים כך שהנתבעים יכולים להשיגו בכוחות עצמם לו היו רוכשים את המנוי ואף ייתכן שניתן היה להגיע לאותו המידע ממקורות אחרים ללא השקעת מאמץ מיוחד. מידע זה מטיבו אינו מידע המוגן על ידי חוק עוולות מסחריות, וברי כי, לא הוכח קיומו של מידע סודי בר הגנה.
- הגם שלא הוכח כי הנתבע 2 עשה שימוש בסוד מסחרי של התובעת 1, הרי שמעצם תפקידו הוא נחשף לאותו מידע המכונה LEAD, ולפי עמדת התובעים העברת המידע תרמה לקידום חברה מתחרה בה היה לו אינטרס כלכלי. פעולה מעין זו עשויה להיחשב כהפרת של חובת האמון אותה חב הנתבע 2 כלפי החברה שלא לחשוף כל מידע קונפידנציאלי שהגיע לידיעתו במסגרת עבודתו (ע"א 1142/92 ורגוס בע"מ נ' כרמקס בע"מ, פ"ד נא(3) 421 (1997)).
הדעת נותנת כי לנתבע 2 היתה נגישות למידע המופק מהתוכנה מתוקף תפקידו בחברה, כשלעובדה זו מתווספת עדותו של הנתבע 3 כי הנתבעת 1 לא רכשה מנוי עבור שירות זה (עמ' 38, שורה 30 לפרוטוקול).