פסקי דין

תא (פ"ת) 44057-01-15 א. ר. שיווק והנדסה אוורור וקירור בע"מ נ' אופק נ.ג ניהול פרוייקטים בע"מ - חלק 3

05 יוני 2017
הדפסה

 

  1. לאחר ששמעתי את העדים ועיינתי במסמכים שהוצגו בפני, אני סבור כי בעניין זה התובעים כשלו בהרמת הנטל המוטל על שכמם להוכחת הטענה כי הנתבע 2 ניצל את המוניטין שרכשה התובעת 1.

 

לכך יש להוסיף כי בהתחשב במתכונת שבה פעלה התובעת 1 כחברת מיעוטים יש לבדוק האם המוניטין שהוצג על ידי הנתבע 2 הוא של התובעת 1, או במוניטין שצבר הוא עצמו אצל אותם מנהלי פרויקטים. סוגיה זו על חשיבותה לא קיבלה ביטוי בטענות הצדדים.

 

  1. מוניטין הוא מושג ערטילאי מעצם טבעו ובמוניטין של עסק הכוונה לכוח המשיכה של עסק הגורם לבואם של לקוחות. הגורמים למוניטין עשויים להיות מגוונים, כגון כוח המשיכה של השירות המוצע על ידי העסק; איכות השירות; מחירי השירותים; יעילות העסק, מיקומו וכדומה (ע"א 5118/13 משה בנימין נסים נ' פקיד שומה גוש דן (24.12.2015)). הנתבעים סומכים בהגנתם על חוות דעת שהוגשה מטעם התובעים בהליך המקביל שלפי הערכת נותן חוות הדעת אין לחברה כשלעצמה מוניטין בעל ערך כספי וניתן לייחס את המוניטין לטוב ולרע לעובדי החברה שבמקרה זה הם בעליה (נספח 5 לתצהיר הנתבעים). יחד עם זאת בהיעדר האפשרות לחקור את נותן חוות הדעת על ממצאיה ומסקנותיה לא ניתן לייחס לאמור בה משקל.

 

כמסתבר מן העדויות, הנתבע 2 שימש כדמות מפתח בקשר עם מנהלי הפרויקטים בשטח ולא בכדי הוגדר תפקידו בהסכם השותפים כסמנכ"ל, מפקח ומנהל פרויקטים. כך גם הדעת נותנת כי נושא משרה בעל תפקיד בכיר בחברה הפועל מטעם חברה מתחרה עשוי לעורר אצל אותם קבלנים את התחושה שעזיבת התובעת 1 נבעה ממניעים מסחריים.

 

יחד עם זאת לא הוצגה בפני ראיה ומשום כך גם לא הוכחה הטענה כי הנתבעים עשו שימוש במוניטין של התובעת 1.

 

הפרת חובת זהירות וחובת תום הלב

 

  1. חובת הזהירות קבועה בסעיף 252 לחוק החברות. התובעים בטיעוניהם לא פירטו מהי חובת הזהירות הקונקרטית שבנסיבות העניין ניתן לייחס לנתבע 2 ואיזה מעשה או מחדל המיוחס לו מהווה הפרה של חובה זו. כך גם לא הובהר איזה נזק הוא תוצאה של הפרת חובת הזהירות.

 

 

  1. בשולי סיכומיו העלה התובע טענה נוספת (במסגרת הערת שוליים) ולפיה פעולותיו של הנתבע 2 עולות כדי הפרת חובות תום הלב וניצול כוחו בחברה לרעה. בהקשר זה מפנים התובעים לסעיף 192 לחוק החברות המעגן את חובתו של בעל מניה לנהוג כלפי החברה וכלפי בעלי המניות האחרים בתום לב ובדרך מקובלת ולהימנע מניצול לרעה של כוחו בחברה. טענה זו לא מצאה פירוט במסגרת טיעוניהם של התובעים ולא הובהר מדוע יש לראות בהתנהגותו של הנתבע 2 נעדרת תום לב. כאמור, אין מניעה שבעל מניות מכהן יפעל במסגרת עסק המתחרה עם החברה שבה הוא משמש בעל מניות. אולם מהלך זה יש לבצע בתום לב תוך שמירה על חובת אמון מוגברת בין הצדדים ליחסי העבודה.

 

עשיית עושר ולא במשפט

 

  1. סעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט תשל"ט-1979 קובע כי מי שקיבל שלא על-פי זכות שבדין נכס, שירות או טובת הנאה אחרת ("התעשרות") שבאו לו מאדם אחר, חייב להשיב למזכה את הזכייה. כפי שקבעתי לעיל, התובעים לא הוכיחו כי הנתבעים ניצלו הזדמנויות עסקיות של התובעת 1 ומכאן שלא שוכנעתי בקיומה של התעשרות מצד הנתבעים על חשבון התובעים.

 

הנתבעת 1 התחרתה בעסקיה של התובעת 1 וייתכן כי אף פגעה בציפייתה לבניית קשרים עם לקוחות פוטנציאליים, אולם לא הוכח כי בפעולותיהם של הנתבעים ננקטו דרכי תחרות פסולות ומשכך הטענה בעניין זה – נדחית.

 

  1. עם כל האמור לעיל יושם הדגש כי חוק עשיית עושר ולא במשפט תשל"ט-1979 וחוק החברות תשנ"ט-1999, אינם מוחרגים מסמכות בית הדין לעבודה. הואיל וכך, אם יימצא כי התקיימו יחסי עובד מעביד בין הנתבע 2 לתובעת 1 הרי שעילות תביעה של התובעת 1 המסתמכות על חיקוקים אלו, ככל שהן קשורות עם יחסי עובד מעביד, מסורים הם לסמכות הייחודית של בית הדין לעבודה (סעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה התשכ"ט-1969).

 

  1. עוד אוסיף כי לאור המסקנות המפורטות לעיל לא הוכחה טענת התובעים כי הנתבעים שידלו את לקוחות התובעת 1 להתקשר עם הנתבעת 1 בדרך העולה כדי עוולת תרמית.

 

נזק

 

  1. התובעים טוענים לאובדן 25% רווח משווי הפרויקטים בהתבסס על רווחיות ממוצעת של כ- 40% משווי הפרויקטים וכנגזרת משיעור אחזקותיו בחברה של 50% לכל הפחות. להערכת התובעים שווי הפרויקטים שאיבדו בשל התנהלות הנתבעים נאמד בסך כולל של 2,600,000 ₪. התובעים לא הגישו לעיוני חוות דעת מומחה מטעמם לאבדן הרווחים ולא מצאתי בסיס עובדתי בראיות שהובאו בפני לקבל את עמדת התובעים בהקשר זה.

 

 

תוצאה

 

  1. לאור כל האמור התביעה מתקבלת בחלקה ככל שהיא נוגעת להפרת חובות האמון של הנתבע 2 כנושא משרה בחברה. בהתחשב בסטנדרט ההתנהגות הגבוה המצופה מבעל תפקיד בכיר יש קובע כי הוא ישלם לתובעת 1 פיצוי בסך של 10,000 ₪.

 

  1. לנוכח הפער בין רכיבי התביעה שהתקבלו ורכיבי התביעה שנדחו אני פוסק לתובעים הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪ שישלמו על ידי הנתבע 2.

ניתן היום,  י"א סיוון תשע"ז, 05 יוני 2017, בהעדר הצדדים.

אריאל ברגנר

 

עמוד הקודם123