דיון והכרעה
הפרת התחייבות אישית בין שותפים
- ביום 11.3.12 נחתם בין התובע 2 לנתבע 2 הסכם שכותרתו "הסכם בין רון סילם לאבידר ג'רסי – המשך פעילות של אבידר בא.ר. 11.3.12". במסגרת הסכם זה התחייב הנתבע 2 לעבוד בחברה במשך שנתיים ובחלוף תקופה זו להודיע חצי שנה מראש באם ירצה לעזוב את החברה על מנת לסגור את הנושאים שיישארו פתוחים מול לקוחות וספקים.
עצם התחייבותו זו של הנתבע 2 עומדת בליבת המחלוקת בתיק שבפני ולעניין זה, אני סבור, כי בהעדר טעם ממשי יש לכבד את הסכמת הצדדים שנועדה להסדיר את האופן בו יוכל הנתבע 2 לסיים את מערכת היחסים ביניהם.
הנתבעים אינם כופרים בטענה כי לא קדמה למועד עזיבתו של הנתבע 2 תקופה של חצי שנה, והלה טוען להגנתו כי אף אם היה מחויב במתן הודעה של חצי שנה מראש טרם עזיבתו (טענה המוכחשת על ידו) הרי שהתובע 2 שלל ממנו את האפשרות לעמוד בהתחייבות זו שעה שסולק בכוחנות מעבודתו במסגרת החברה. כך תיאר זאת הנתבע 2 בעדותו: "אמרתי שסולקתי ביד גסה, לא שפוטרתי, שסוגרים בפניך את המשרד במנעול ומאיימים עליך שאם לא תחזיר את הרכב יפנו למשטרה, זה סילוק ולא פיטור. סולקתי מהמשרד, נסגרה בפני הדלת, רון בעצמו שלח SMSים לכל ספקים וכל האנשים שאני לא חלק מהחברה ושאין לפנות אלי בשום נושא, ובנוסף אמר שלא מתכוון לשלם לי משכורת. יותר מברור מזה?" (עמ' 40, שורות 19-24 לפרוטוקול). תימוכין לגרסה זו ניתן למצוא במכתב ב"כ הנתבע 2 שנשלח לתובע 2 ביום 18.2.14 (נספח 7 לתצהיר הנתבעים).
התובעים כופרים בגרסת הנתבעים וטוענים, מצדם, כי הנתבע 2 לא סולק מהחברה אלא עזב באופן חד צדדי ללא הודעה מראש והותיר את התובעים בפני שוקת שבורה. תמיכה לגרסה זו מצויה במכתב ב"כ התובע לב"כ הנתבע מיום 10.4.14.
- כפי שציינתי לעיל, בהינתן התחייבותו המפורשת של הנתבע 2 היה עליו לפעול על-פיה ובית המשפט לא יתערב בחופש החוזים של הצדדים. כך גם לא שוכנעתי כי הנתבע 2 הצליח להוכיח הסכמות אחרות אשר סותרות את לשונו של ההסכם בין השותפים.
לאחר ששמעתי את עדויותיהם של הצדדים ועיינתי בחומר הראיות שהוצג בפני, לא מצאתי אינדיקציות ראייתיות התומכות בגרסת מי מהצדדים ולהתרשמותי אין סיבה להעדפת אחת מהן על פני רעותה. לפיכך, לא שוכנעתי כי הנתבע 2 הצליח להטות את מאזן ההסתברויות לטובתו, בשים לב לנטל המונח על כתפיו, באופן שכפות המאזניים נותרו מאוינות.